הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות

המניע המסוכן לקשר בין איסלאמופוביה ואנטישמיות

Share on print
Share on whatsapp
Share on email
Share on twitter
Share on facebook
Rep. Ilhan Omar (D-Minn.). Credit: Leopaltik1242/Wikimedia Commons.

מאת מלאני פיליפס (Melanie Phillips)

אילהאן עומאר (D-Minn), חברת הקונגרס ילידת סומליה, שהשמיעה מספר הערות אנטישמיות, מעורבת כעת במחלוקת על ההיסטוריה של נישואיה. כאשר הטענות כנגדה בגין ביגמיה והונאה במהלך ההגירה צצו לראשונה בשנת 2016, האשימה עומאר את העיתונאים המעורבים ב"איסלאמופוביה".

עומאר גם נשמעת יותר ויותר כמי שמעלה את הטענה: מוסלמים נקראים אנטישמים רק משום שהם מוסלמים. במילים אחרות, כל מי שמתנגד לאנטישמיות המוסלמית הוא איסלאמופוב.

טענה מעוותת זו היא דרך להפוך את האנטישמיות המוסלמית לנושא שעליו אסור לדבר.

הטענה והמסר כי האיסלאמופוביה היא המקבילה לאנטישמיות, היא משוואה שמשמיעה מנהיגות הקהילה היהודית בבריטניה. זה מפחיד כי זאת פשיטת רגל מוסרית ומשוואה מסוכנת.

בעוד שלכמה אנשים יש באמת דעות קדומות נגד המוסלמים, בדיוק כמו שיש אנשים ששונאים או חוששים מכל מי שלא דומה להם, האיסלאמופוביה הומצאה על ידי האחים המוסלמים כדרך להשתיק דיון לגיטימי על תקלות בעולם האיסלאמי.

קמפיין חסר רחמים מתנהל בימים אלה כדי להוציא את האיסלאמופוביה מהחוק במערב, ובכך להפסיק את הדיון החיוני הזה. האו"ם פועל יחד עם ארגון שיתוף הפעולה האסלאמי כדי לאסור כל דיבור שהמוסלמים רואים בו פגיעה כלפיהם.

לפני מספר ימים, פקיסטן הגבירה את הלחץ. תוך שהוא מגבה את יוזמת האו"ם, אמר שגריר פקיסטן, מליחה לודי, כי האיסלאמופוביה היא "היום הביטוי השכיח ביותר של גזענות ושנאה נגד האחר".

זה לגמרי לא נכון. מלבד העובדה שהאיסלאם אינו גזע אלא דת, השנאה האמיתית ל"אחר", שבאמת שכיחה היום, היא האנטישמיות. ואלה שמפיצים את הרעל הזה הם השמאל הפוליטי יחד עם העולם המוסלמי.

בבריטניה, חברי מפלגת הלייבור מעורבים באנטישמיות. סקר מפורט שפורסם בשנה שעברה על ידי אוניברסיטת אוסלו מצא כי בסקנדינביה, גרמניה, בריטניה וצרפת, רוב האלימות האנטישמית מתבצעת על ידי מוסלמים.

אבל את זה אסור לומר בשל הפחד להיות מוגדר כאיסלמופוב והחרדה מפני התגרויות כנגד כל מי שמדבר נגד האנטישמיות המוסלמית. לכן הצהרתו של מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרס, השבוע כי הוא "ימשיך לגנות גזענות אנטישמית ושאר בטויי השנאה", ובאותו זמן הוא גם מוכן לאסור כל ביקורת כנגד האיסלאם, היא צביעות מסוכנת.

האנטישמיות המוסלמית מזינה ומעניקה לגיטימציה לאנטישמיות המערבית ולמוטציות העכשוויות שלה: אנטי-ציונות, דמוניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל. הסירוב למתוח ביקורת על המוסלמים משמעו שהשיח המטורף של שנאה אנטי-יהודית המתפשטת בעולם האיסלאמי, המורכב מ"עלילות דם", תיאוריות קונספירציה בלתי מסוברות ופנטזיות פרנואדיות, הפך למקובל בחברה המערבית הרחבה.

אידיאולוגים מוסלמים קובעים בגלוי שמה שמניע אותם בראש ובראשונה הוא שנאתם לא רק כלפי ישראל, אלא גם כלפי היהודים.

מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, אמר: "גם אם היינו מחפשים בעולם כולו אדם פחדן, בזוי, חלש בנפשו ובמוחו, באידיאולוגיה ובדת, לא היינו יכולים למצוא מישהו שעונה על כל ההגדרות הללו, כמו היהודי. שימו לב, אני לא מדבר על הישראלים".

מוקדם יותר החודש איש הדת העיראקי, עבד אל-סלאם זאין אל-עבידין, אמר בטלוויזיה העיראקית כי הקוראן מתמקד כל כך ביהודים משום שהם "האויב המושבע" של המוסלמים.

הערבים הפלשתינאים משמיצים את היהודים באמצעות עלילות בסגנון נאצי. בסוף השנה שעברה אמר מטיף בטלוויזיה הפלסטינית כי היהודים "חושפים את ניביהם בכל פעם שניתנת להם הזדמנות לכך … הם תמיד נלחמים, תמיד מתכננים משהו נגד האנושות …"

האפקט של האמרה כי איסלאמופוביה-שווה-אנטישמיות, לעומת זאת, פירושו שמעטים מעריכים שהרעיון של האיסלאמופוביה הוא ביסודו של דבר אנטי-יהודי.

הסיבה לכך היא שהאיסלאמופוביה, כמו רוב השיח המוסלמי, מבוססת על ניכוס ואינורסיה של חוויות ומצוות יהודיות.

האסלאמיסטים המציאו את "האיסלאמופוביה" משום שרצו להשיג את מה שהם (בטעות) ראו כיתרונות שיש ליהודים מהאנטישמיות, לדידם – הגנה מפני ביקורת. לכן הם טוענים כי השניים זהים.

אבל ההבדל הגדול הוא שהאנטישמיות היא דעה קדומה אמיתית, משום שהיהודים אינם אמשים בהאשמות הגרוטסקיות המיוחסות להם. לעומת זאת, בעוד שמוסלמים רבים הם אנשים הגונים שלא יפגעו בזבוב, האיסלאם הוא מקור לדיכוי אמיתי והיסטורי, לאלימות פנאטית ולמלחמות קולוניאליסטיות.

שוב ושוב, החשיבה המוסלמית מנכסת לעצמה את החוויה היהודית על מנת ליצור דמוניזציה של ישראל ושל היהודים.

היהודים הם העם היחיד שעבורו ארץ ישראל היא הממלכה הלאומית שלהם, מאות שנים לפני הקמת האסלאם. אבל המוסלמים אומרים (בצורה מגוחכת) שהם ילידי הארץ.

האיסלאמיסטים בעזה מבצעים פשעי מלחמה על-ידי פגיעה באזרחים ישראלים. עם זאת, מוסלמים תמיד יגידו שישראל אשמה בפשעי מלחמה, למרות שצה"ל מבצע אירועי גבורה על מנת שלא להרוג אזרחים ערבים. ישראל משיגה באמצעות פעולות אלה, יחס של הרג אזרחים ביחס ללוחמים שהוא שלוש או ארבע פעמים טוב יותר מהשיעור שהשיגו הכוחות האמריקנים או הבריטיים בעצמם במהלך המלחמות שלהם.

מדינות ערב ביצעו טיהור אתני ליהודים; אך המוסלמים טוענים שישראל מבצעת טיהור אתני של הפלסטינים, טענה מגוחכת בהתחשב בכך שהאוכלוסייה הערבית בשטחי המחלוקת ובעזה גדלה ביותר מפי ארבע מאז 1948.

ישראל מעניקה לכל היהודים את זכות השיבה לישראל; המוסלמים טוענים לזכות השיבה לא למדינה הפלסטינית שלהם, אלא לישראל. הם אפילו טוענים שהפלסטינים הם "היהודים החדשים" של העולם.

בבריטניה, קמפיין של יו"ר מפלגת השמרנים לשעבר, הברונית וורסי, להוציא את האיסלאמופוביה מחוץ לחוק, מאשים באופן מזויף את המפלגה השמרנית באיסלאמופוביה מוסדית ובהכחשת האיסלאמופוביה. זהו ניסיון ברור של המוסלמים הבריטים לייחס לעצמם את הקרקע המוסרית, שכעת נכבשה על ידי יהודי בריטניה כתוצאה מהאנטישמיות הלא מטופלת במפלגת הלייבור.

ניכוס והיפוך אנטי-יהודיים הם חיוניים לאסלאם. סיבה אחת לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, היא שהאיסלאם  יוכל לטעון כי היהודים האמיתיים והאותנטיים הם … המוסלמים. כך הכריז אוסאמה בן-לאדן במכתבו אל העם האמריקני:

"המוסלמים הם יורשיו של משה (עליו השלום) ויורשי התורה האמיתית שלא השתנתה. … אם ליורשי משה מובטחת זכות על פלסטין בתורה, אז המוסלמים הם האומה הראויה ביותר לכך".

מכיוון שמוסלמים אדוקים מאמינים שהאיסלאם מושלם וכל השאר הוא מחוז השטן, תוקפנות מוסלמית נגד יהודים ואחרים הופכת להגנה עצמית, בעוד שההגנה כנגדה, הופכת לתוקפנות.

כל הדאגה לענין הפלשתיני עולה בקנה אחד עם ההנחה הסוריאליסטית הזאת וסדר יום של היפוך. לעומת זאת, היא משחקת ישירות לידיו של השיח הפוסט-מודרני של המערב שבו מאמינים ששקר הוא אמת והאמת נתפסת כשקרים על פי הדוגמה של אידיאולוגיות חילוניות – מרב תרבותיות לדאגה לאיכות הסביבה ולשימור הטבע.

כמו האיסלאם, האידיאולוגיות הללו מבוססות גם על שלמות העולם, על סדר יום שאינו סובל שום התנגדות ושדורש כי כופרים יושמדו.

אם אתם מרגישים שאתם חיים באולם מראות מפחיד, מפוקפק ואפל בכל הקשור לאנטישמיות, ישראל ואיסלאמופוביה, זו הסיבה לכך.

מלאני פיליפס, עיתונאית וסופרת בריטית, כותבת כעת טור שבועי ב- JNS. היא גם כותבת טור ב"טיימס אוף לונדון". היא פירסמה את ספרה הפוליטי הראשון, "גארדיאן אנג'ל", בהוצאת בומברדיי, אשר גם פרסמה את ספרה הראשון "המורשת" ב- 2018. ניתן למצוא את מאמריה באתר: www.melaniephillips.com.