הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות

האנטישמיות באמריקה היא סרטן א-פוליטי

Share on print
Share on whatsapp
Share on email
Share on twitter
Share on facebook

על ידי Washington Examiner

אנטישמיות היא מחלה רצינית וקטלנית בארצות הברית. ובמובנים רבים, זה הולך ומחמיר.

הליגה נגד השמצה מסרה כי מספר ההתקפות האנטישמיות הגיעו לשיאים חדשים בשנה שעברה כאשר מספר ההתקפות נגד היהודים הוכפלו. רק בשנה שעברה נרשמו 1,879 תקיפות נגד יהודים ומוסדות יהודיים, ובראשם ירי קטלני על ידי איש הדוגל בעליונות הלבנה בבית כנסת בפיטסבורג, בו נרצחו 11 בני אדם ונפצעו רבים.

יש מחלה בארץ הזאת שעל המנהיגים שלנו לרפא. כמה מהם הרימו את הכפפה. אחרים, למרבה הצער, נכשלו במשימה.

אחת התגובות הגרועות ביותר למשבר עד כה הגיעה מראש העיר של ניו יורק והמועמד הדמוקרטי העיקרי לבחירות 2020, ביל דה בלסיו. לאחר שפורסמו הנתונים על העלייה החדה במספר ההתקפות האנטישמיות בעירו, שאינה בדיוק חממה של פעילות ימנית קיצונית, הגיב דה בלאסיו ואמר כי "התנועה האידיאולוגית האנטישמית היא תנועת הימין".

"אני רוצה להיות מאוד מאוד ברור, האיום האלים, האיום האידיאולוגי הוא בא מהימין", הוא אמר, בעודו מתרברב שהשמאל אינו סובל מכל נטיות אנטישמיות.

הפוליטיקה היא משחק מלוכלך, אבל אף פעם לא צריך להתכופף כל כך נמוך כדי לנסות לרתום את  האנטישמיות למען רווח פוליטי. למרבה הצער, דה בלסיו הוא לא הראשון שמנסה לרתום את הבעיה לטובתו האישית. הוא בהחלט לא יהיה האחרון.

נכון שהימין הקיצוני, במיוחד באירופה, אך גם בארה"ב, הוא ביתם של גורמים אנטישמיים תוקפניים. רוב האנשים מכירים עכשיו את שמו של דייויד דיוק ואת העלייה של הימין האלטרנטיבי. אבל השמאל אינו חף מאשמה, גם אם חבריו הליברלים ביותר יטענו אחרת.

האנטישמיות משתוללת בקרב פעילי שמאל נלהבים, כולל אלה שהיו מעורבים בצעדת ד. סי. דייק, בצעדת שיקגו דייק וצעדת הנשים. השמאל ממשיך להתפתח ומבקש אישור מאנטישמים ידועים כמו אל שרפטון. המפלגה הדמוקרטית עצמה גם פתחה בקמפיין הגנתי של אילהאן עומר, לאחר שהיא טענה, בין היתר, כי יהודים עשירים משתמשים בכסף שלהם כדי למשוך בחוטים של הרפובליקנים בקונגרס.

למעשה, היו אלה ההתפרצויות האנטישמיות המרובות של עומאר שזיכו אותה בתגובות נלהבות מצד דיוק  עצמו. זה לבדו מוכיח כי קנאות אנטי יהודית חוצה גבולות פוליטיים.

האנטישמיות היא סרטן שמטריד הן את השמאל והן את הימין האמריקאי. יש לטפל בה ולהוציא אותה מהתרבות שלנו, אבל אנחנו לא נצליח לעשות זאת אם מנהיגים מסוימים מעמידים פנים כי הבעיה היא רק בעיה של "המחנה הנגדי". דה בלאסיו, אשר מצביע על הצד השני כתירוץ לכישלונו האישי בטיפול בבעיה בניו יורק, מחמיר את המצב בכך שהוא מנסה לנצל את העלייה באנטישמיות כדי להשיג יתרון פוליטי לצד שלו.

הקנאות האנטי-יהודית בארצות הברית, בין אם אלימה או מזדמנת, היא אמיתית. זה קטלני. הוא אינו מכיר נאמנות מפלגתית. הבעיה לא תיעלם אלא אם המנהיגים שלנו יכירו בכך שאכן קיימת בעיה.