LOADING

Type to search

מאמרים נורבגיה

נורבגיה היא המדינה האנטישמית ביותר במערב

Share
מקור: URL

מאת: Hanne Nabintu Herland, אקדמאית נורבגית, היסטוריונית לדתות ומחברת של רבי מכר. לאתר האינטרנט שלה לחץ כאן.

 

הביקורת שמתח נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, על מיאונה של נורבגיה לנהוג בעקבות האיחוד האירופי, האומות המאוחדות וארצות הברית ולגנות את חמאס כתנועה טרוריסטית, היא מוצדקות. אם נצרף לכך את מאמרו של פרופסור Alan M. Dershowitz מאוניברסיטת הארוורד (Harvard), שפורסם במגזין הוול סטריט (Wall Street Journal) ב-30 במרץ, כל זה גורם לי להתבייש בהיותי נורבגית. ד”ר Dershowitz סיפר על מפגשיו עם אקדמאים נורבגיים אנטישמיים שהבהירו לו שהוא לא רצוי כמרצה אורח באוניברסיטאות נורבגיות. כך מתייחסים אינטלקטואלים נורבגיים לאחד מהסניגורים הידועים ביותר במערב ומרצה בעל שם עולמי מאוניברסיטת הארוורד.

 

פגשתי את Dershowitz בחודש מרץ בוועידת אוסלו 2011. התיאור שלו לאנטישמיות הברורה ולחוסר הנכונות להיות אובייקטיביים, המאפיינים את האקדמיה הנורבגית, הוא פשוט מזעזע. בנאום הפתיחה שלי באותה ועידה, ציינתי שהיעדר הניואנסים, אשר מאפיין את ההבנה הנורבגית של המציאות בישראל ובמזרח התיכון, הוא לא רק מחפיר, אלא גם לא מדויק מבחינה היסטורית.

 

משום שמבחינה תרבותית יש לנו הרבה יותר במשותף עם העם היהודי מכפי שנהוג לחשוב. הערכים של תרבות המערב מבוססים על התרבויות העתיקות של יוון ורומא, אך גם, ובמיוחד כשמדובר בערכים, על התרבות העברית-נוצרית. ההשקפה ההומניסטית האירופאית על כבוד האדם ללא קשר לדרגתו, למעמדו או למוצאו אתני מושפעת עמוקות מהיהדות. ערכים אלו מצויים בלב השאלה: מהי המשמעות של להשתייך לתרבות המערב בימינו?

 

אולם, כיום, הנורבגים משתרעים הרבה מעבר לשאלה של פלסטין, ובמקום לתמוך בדמוקרטיה האמיתית היחידה במזרח התיכון, קרי ישראל, אנו סוחטים את הישראלים כאילו עודנו נמצאים בשנת 1939, בשעה שבנורבגיה נשמעו קריאותיהם של הסוציאליסטים, תומכי היטלר: ‘זיג הייל’ (“הריעו לניצחון”). הואיל והנאצים היו ממחנה השמאל, והם הגיעו ממפלגת הלייבור הסוציאליסטית של גרמניה, הם לא היו ממחנה הימין. האנשים הנמצאים בעמדות כוח בפוליטיקה הנורבגית, שהקפידו לעודד את הגישות השליליות המוחלטות האלו כלפי ישראל במשך שנים כה רבות , הם האחראים ליצירתה של שנאה תקינה-פוליטית כלפי יהודים, אשר הפכה את נורבגיה למדינה האנטישמית ביותר במערב.

 

העיתון הגדול ביותר בנורבגיה, VG , הציג לאחרונה סקר שעניינו: מה חושב העם הנורבגי על הסיקור השלילי העקבי של ישראל בתחנת הטלוויזיה הגדולה ביותר, NRK. השאלה הייתה האם העם חש שהסיקור נעשה באופן אובייקטיבי או לא. 60% סברו שהתלונה שהביעה לאחרונה שגרירות ישראל באוסלו נכונה בכך, שהסיקור הוא תמיד שלילי כלפי ישראל ושהוא משוחד מאוד.

 

כאשר הזכות הדמוקרטית לחופש המחשבה מוגבלת, ורק צד אחד של הסיפור מסופר, הדמוקרטיה משנה צורה והופכת למערכת טוטליטרית של הגבלת חופש הביטוי. כזה הוא המצב בנורבגיה. היום, יהודים רבים בקושי מעזים ללכת ברחובות באוסלו בלי לחשוש שירקו עליהם – לא מוסלמים, אלא נורבגים אתניים הטועים לחשוב שהם משרתים את האמת על ידי התעמרותם בבני אדם אחרים.

 

אי צדק שורשי מונח בעובדה, שקובעי דעת קהל מובילים במערכת הנורבגית החליטו לא לתרום להרחבת הידע על יחסים בינלאומיים, אלא רק לשקף את התכתיב השמאלני התקין-פוליטית. בתקופה הסובייטית נקרא הדבר: תעמולה.

 

המאמרים שממשיך לפרסם שר החוץ Jonas Gahr-Store בעיתונים בינלאומיים, שבהם הוא מגן על החמאס, משקפים את הנאיביות הזאת, שבסופו של דבר מתעצמת עד כדי כך שמן הראוי להציע שהדבר מעורר חשד לכוונת זדון. המאמר שלו, שפורסם בעיתון “ההראלד טריביון הבינלאומי” (International Herald Tribune) בתאריך 15 בפברואר, הוא חרפה. יש סיבה טובה להבין מדוע גורמים אחדים במפלגת הלייבור מעדיפים שהוא יהיה שר הבריאות.

 

כך, אפשר יהיה לפחות לעצור את הנזק שהאדם הזה מסב ככל הנוגע לביזוי המוניטין הבינלאומי של נורבגיה.  משום שמר Store, בפועלו כמי שהכתיר את עצמו כפעיל חמאס, שם ללעג את מדינתו-שלו ברחבי העולם. הוא נתפס לאחרונה כשהוא משקר בתכנית טלוויזיה בשידור חי בערוץ TV2 ומכחיש את השיחות הפוליטיות הממושכות שלו עם מנהיג החמאס ח’אלד משעל. הוא שינה את הסיפור שלו רק כאשר הכתב אמר לו שמר משעל דיבר על שיחותיו עם מר Store.

 

בשל אי רצונם של גורמים בפוליטיקה הנורבגית לספר את שני הצדדים של הסיפור, נשלל מן הנורבגים מידע אובייקטיבי שעשוי היה לתרום לידע הציבורי על המצב. דבר דומה התרחש באיראן בשנת 1979 כאשר המרקסיסטים ותומכים אחרים בחלום הנאיבי של תוצאות המהפכות החמושות “של העם”, הריעו לחומייני. שליט איראן הודח ומרקסיסטים רבים הזילו דמעות של אושר משום שהעם האיראני קיבל סוף-סוף את המהפכה שלה הוא ייחל.  גם היום בוכים רבים, אך מסיבות שונות לחלוטין.

 

החגיגה השלמה והלא ביקורתית, שערכו אמצעי התקשורת הנורבגים לכבוד הצעירים הזועמים בכיכר תחריר במהלך המהפכה האחרונה במצרים, היא דוגמה דומה לכך. העובדה, שיותר מ-80% מהאוכלוסייה תמכה בנשיא מוברק בבחירות האחרונות, נשכחה במהירות מדהימה. בימי שלטונו, הוא אפשר למצרים להפוך לכלכלה בעלת קצב הצמיחה המהיר ביותר במצרים ולאחת המדינות היקרות, החילוניות והיציבות ביותר במזרח התיכון, שדורגה כמדינה בעלת הכנסה בינונית (MIC) על ידי האו”ם, עם הכנסה לאומית לנפש שגדלה ב-40% משנת 2004 עד היום. בשנים האחרונות, מוברק הצליח להוציא מיליון איש ממעגל העוני ולשלבם במעמד הבינוני, הישג שדחף את הצמיחה הכלכלית אף יותר.

 

שאלות רבות עשויות להתעורר כשמדברים על המצב במזרח התיכון, ובכלל זה במצרים. ידוע לכול שהמדינה הזאת נאבקה בשחיתות, בעוני ובהיעדר חופש דת. אף על פי כן, הפילוסוף השמרני Alexis de Tocqueville הבחין שכאשר אלו המכונים דיקטטורים שיפרו עם הזמן את המצב של העם שלהם, אז מגיעות המהפכות שלעתים קרובות מחמירות שוב את המצב.

 

חוסר הרצון לקדם ולהדגיש את ההיבטים השונים של מה שבאמת קורה בישראל, כמו גם בנושאים בינלאומיים רבים אחרים, הוא, אם כן, אחת הסיבות לכך שנורבגים רבים מתאחדים כעת ודוחפים למסלול חדש בפוליטיקה הנורבגית. אנו רוצים לשים קץ לתעמולה ולדימוי המוטעה המצויר ללא הרף של ישראל.