LOADING

Type to search

איטליה אירועים אנטישמיים תעמולה

הפרופסור מכחישת השואה מבית הספר מנצוני לשפות: די עם מיתוס השואה

Share
מקור: URL

Barbara Albertoni, מורה מהתיכון לשפות במילאנו חותמת בשם העט “קלורו” (Cloro) בבלוג שלה ומגדירה את עצמה “אנטישמית”. יום הזיכרון? “מאולץ”. ומבקרת את “החוקים ששוללים את חופש הדיבור”.

 

היא מבקרת את טקסי יום הזיכרון, אותם היא מגדירה כ”מאולצים”, וחושבת ש”מיתוס השואה” הינו “אמצעי פוליטי” שמטרתו ” להעצים את תחושת האשמה של המערב” והופכת את היהודים לאנשים “שאי אפשר לגעת בהם”. אלו הם הדעות של מורה ממילאנו, ברברה אלברטוני (Barbara Albertoni), במאמר בבלוג שלה “קלורו אל קלרו” (Cloro al Clero), אוסף של עשרות רשומות מלאות אנטישמיות ועלבונות כלפי מספר אישים יהודים איטלקים.

 

קלורו, זהו כינויה של המורה, אשר מלמדת פילוסופיה והיסטוריה בתיכון העירוני לשפות מאנצוני, כותבת בבלוג מאז 2006. מדובר באתר בעלMANZONI HIGH SCHOOL השראה אנרכית, הנוקט התקפות חוזרות ונשנות נגד היהודים וישראל, ושעליהן כמה קוראים זועמים קוראים תיגר מדי פעם. שר החוץ, פראנקו פראטיני (Franco Frattini), מוגדר “משרת” של ישראל. ואחר כך  קריקטורות, תמונות של דגל ישראל עם צלב הקרס ומאמרים המוקדשים להגנה ללא סייג של המכחישים הידועים ביותר. מפוריסון עד אירבינג, ועד לחוקר מהאוניברסיטה של רומא “לה ספיאנצה” (La Sapienza), אנטוניו קראצ’ולו (Antonio Caracciolo), אשר הפיץ באינטרנט תורות של הכחשת השואה.

 

“בכל הקשור לסיקור המדעי של השואה, אנשים כמו פוריסון קיבלו מכות והיו בכלא. המדע דורש שיחזור מדעי של הטיעונים נגד, לא מכות וכלא” היא כותבת במאמר, ומוסיפה שמכחיש השואה עליו מדובר “נרדף מעל 25 שנה על ידי חוקים השוללים את זכות המחקר וחופש הדיבור”. אבל היא משמיטה את העובדה שפוריסון שולל את קיומם של חדרי הגזים ושל השמדת היהודים עצמה. אולי מכיוון שהגישה של מכחישי השואה כלפי “אמת מדינית” זו, היא טוענת במאמר ישן, יכול היה להיות “סימפטום של העובדה שאמת זו מושחתת מוסרית ופגומה”, “הוכחת קיומה של קנוניה המיועדת להסתיר אמת הרבה פחות נוחה מהרשמית” .

 

בקשר לאסון השואה אין לקלורו הרבה ספקות: “מדובר במיתוס שביסוד הציונות”, אשר “מוביל את דעת ההמונים”, ואשר גורם לכך שאנשים כגון שמעון פרס יצליחו “להביא את אמצעי התקשורת הבינלאומיים להפיץ כאילו הם זכאים לפרס נובל לשלום””. כלפי ישראל קיימת לטענתה “יראת כבוד”, שמקורה בדיוק במה שהיא מכנה “מיתוס השואה”: “יש לזה משמעות קדושה,  ומי שמכחיש זאת הולך לכלא. ומאחורי כל זה קיימת המעטה האפור והנוצרי של תחושת קורבן רב החשיבות”. את המדיניות הישראלית היא מסכמת כך: “מדובר במדיניות של היהודים המסכנים שעליהם להגן על עצמם אחרת תהיה שוב שואה כמו תחת הנאצים” עבורה, השואה היא “המקרה היחיד, בלימוד והמחקר ההיסטורי, בו האמת היא מה שהיא מכיוון שכך קבעו ואימצו הממשלות ולא בעקבות בדיקה מדעית וקפדנית של הנטען. רק ניסיון לדון בתיאוריה שבבסיס השואה מהווה פשע של פגיעה בדוֹגמה”.