LOADING

Type to search

דו״חות שנתיים ישראל

הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות – הערכה שנתית 2002 – תמונת מצב ומגמות

Share
מקור: CFCA

שנת 2002 אופיינה בפעילות אנטי-יהודית רבה במערב אירופה. ראוי לציון מיוחד גל הפעילות האנטי-יהודית באפריל 02′ במקביל למבצע “חומת-מגן”. לראשונה מזה שנים רבות התקבלו דיווחים על חשש ומתח בקרב קהילות יהודיות במערב אירופה וצורך לא להבליט יהדות בפומבי לשם הגנה עצמית.

במהלך חודש אפריל 02′, ובמיוחד במקביל למבצע “חומת-מגן”, היינו עדים לגל אירועים אנטי-יהודיים חריג וחמור ברחבי העולם   ככלל ובדגש על מספר מדינות אירופאיות: צרפת, בלגיה ובריטניה בפרט. גל אירועים זה מצביע כבעבר על הקשר ההדוק בין הסלמה בשטחים ובמאבק מול הפלשתינאים ובין כמות האירועים האנטי-יהודיים בתפוצות ועוצמתם, במיוחד במדינות בהן אוכלוסיות מוסלמיות גדולות.

ניתוח של האירועים בגל של אפריל 02′ מצביע ככלל על דפוסי פעילות ומאפיינים דומים לאירועי תחילת האנתפאדה בספטמבר-אוקטובר 2000, קרי, אירועי השלכת בקבוקי מולוטוב והצתות מרובים אשר כוונו ליעדים יהודיים (בעיקר בתי כנסת ובתי ספר) ואירועי תקיפה רבים של יהודים, בעיקר אלה אשר להם מאפיינים חיצוניים המזהים אותם כיהודים (לבוש, כיפה, תליון מגן-דוד וכדומה). כמו כן, ניתן להצביע על דמיון בין הגורמים המבצעים בגל זה לבין אלה של הגל הקודם (צעירים מוסלמים, בלתי מאורגנים במרבית המקרים).

גל הפעילות האנטי-יהודית באפריל 02′ אופיין בקפיצת מדרגה ברמת ה”חוצפה” והתעוזה של המבצעים ובתחושת הלגיטימציה והגיבוי אשר קיבלו הן מן האוכלוסיה הערבית/מוסלמית והן מאלמנטים רבים בציבור, בדגש על השמאל הקיצוני.

מערב אירופה בלטה בהיקף הפעילות האנטי-ישראלית/אנטי-ציונית בה ובקולניותה בעיקר מכיוון ארגוני השמאל הקיצוני, אך גם באמצעות התקשורת אשר גלשה במקרים רבים לאנטישמיות לשמה. רגשות אנטי-יהודיים עברו מן השוליים למרכז הדיון הציבורי באמצעות הסוואתם כדברים נגד ישראל/הציונות ונראה כי הסוואה זו מהווה מעין “שסתום שחרור לחצים” לרגשות אנטי-יהודיים לטנטיים במערב אירופה.

מערכות תעמולה אנטי-ישראליות/אנטי-ציוניות בעולם הערבי ודפוסי פעולה מזה”תיים מיוצאים למערב אירופה ומשפיעים על הקהילות המקומיות באירופה ודרכי התנהלותן.

מגמות שנצפו/התעצמו במהלך שנת 2002 

הפעילות האסלאמית האנטי-יהודית/ציונית/ישראלית התגברה בכל המישורים והרמות. לזירה האסלאמית שלוש רמות אשר להן השפעה על הקהילות היהודיות וישראל.

הרמה הפוליטית – מתעצמת המגמה בקרב אוכלוסיות מוסלמיות באירופה של התנכרות לתרבות המערב, חזרה לאיסלאם והתנגדות להשתלבות ואינטגרציה בחברה האירופאית. תופעה זו מנוצלת להתפשטות פעילות ארגונים אסלאמיים וערביים ממדינה למדינה ולהרחבת פעילות ארגונים לכלל אירופה. ארגון ה- AEL- ARAB EUROPEAN LEAGUE  , הפעיל בבלגיה, ומנהיגוABOU JAHJAH  ממחיש את התופעה היטב בהיותו ארגון הקורא לבדלנות מוסלמית וגורם לרדיקליזציה של הצעירים המוסלמים בבלגיה הגורמת גם באופן ישיר לפעילות אלימה נגד יהודים.

רמת ה”רחוב” – עיקר הפעילות האנטי-יהודית האלימה וההפגנתית גם במהלך שנת 02′ הגיעה מרמת ה”רחוב”. יהודי אירופה (צרפת ובלגיה בפרט) ספגו ברמת הרחוב אלימות, איומים ודברי גנאי ממוסלמים, בעיקר צעירים. הצעירים רואים ביהודים זהות מלאה עם ישראל ופורקים רגשות נקמה, זעם ומחאה מול הקהילות היהודיות. כמו כן, מאמץ הרחוב האירופאי המוסלמי דפוסי תעמולה ופעולה מזה”תים. אלה מתבטאים גם בחיקוי תופעות כגון המחבלים המתאבדים. בהפגנות ברחבי העולם, בעיקר בארצות אירופאיות, הושמעו קריאות להרג יהודים ונראו צעירים שעליהם “חגורות נפץ” דמה. במקרים רבים נקראים המשתתפים בהפגנות להביא עמם את ילדיהם. ילדים אלה סופגים ערכים דומים לאלה המופצים במזה”ת גם בנושא “פיגועי התאבדות”.

רמת הטרור – מטרות יהודיות אירופאיות כמטרות יהודיות ברחבי העולם הנן יעד פוטנציאלי לפעילות טרור. בן-לאדן ו”אל-קאעדה” מעמידים יעדים יהודיים גבוה על סדר יומם הפיגועי. פיגוע כנגד יעד יהודי כבר בוצע (ג’רבה) וכוונות פיגוע כנגד יעדים יהודיים סוכלו/התגלו.

קשרי ארגוני השמאל הקיצוני והארגונים הפלשתינאים והאסלאמיים הלכו והתהדקו בשנה האחרונה. הקשר האידיאולוגי הותיק מצא ביטוי במהלך שנת 02′ בשני נושאים עיקריים: בהזדהות ומאבק למען הסוגיה הפלשתינאית וההתנגדות למלחמה בעיראק. פעילות ארגוני השמאל הקיצוני מוצאת ביטוי מרכזי במספר סוגי פעילות.

הבעות תמיכה בפרסומים, בהפגנות רבות משתתפים ובאתרי אינטרנט עוינים לישראל/לציונות. 

משלחות תמיכה, סיוע ופרובוקציה היוצאות לפלשתין. המשלחות מוזנות במידע חד-צדדי, מתעדות את הנעשה בשטחים, חוזרות למדינות המוצא ו”מרעילות” את השטח בתעמולה חד-צדדית אנטי-ישראלית.

עידוד החרם הכלכלי, האקדמי והתרבותי נגד ישראל. 

עידוד כריתת ברית ערים ומחנות פליטים פלשתינאים (בולט במיוחד בצרפת) לצורך פעילות סיוע לפלשתינאים ולצורך תעמולה אנטי-ישראלית.

התעצמה מגמת התמיכה של ארגוני ימין קיצוני וארגונים ניאו-נאציים בנושא הפלשתינאי כנגד היהודים. תמיכה זו הינה טקטית בעיקרה להוכחת הטענה בדבר תכונותיהם השליליות של היהודים. במקביל בולטת תופעת הערצת “גיבורי האנתפאדה” הפלשתינאית ופיגועי ההתאבדות בקרב ארגונים נאו-נאציים. כמו כן, ממשיכה המגמה של האשמת ישראל והיהודים בקונספירציית ה-11.9 על ידי ניאו-נאצים במקביל למוסלמים.

תופעת הקמפוסים האוניברסיטאיים- אגודות הסטודנטים הערבים/פלשתינאים והשמאל הקיצוני, כמו גם, חלק מן הסגל האקדמאי הופכים את האוניברסיטאות לסביבה עוינת ביותר לישראל ולאגודות הסטודנטים היהודיים. הסטודנטים היהודיים מוצאים עצמם בחזית המאבק כנגד החלטות הקובעות כי ישראל הינה מדינת אפרטהייד גזענית וחופש הביטוי שלהם עצמם הופך מוגבל יותר ויותר בשל חשש פיזי לביטחונם.

ראוי לציין כי תופעות והתבטאויות אשר נסבלות במערב אירופה כאשר מקורן הינו באוכלוסיה המוסלמית והפרו-פלשתינאית, לא היו נסבלות אילו מקורן היה בזירת הימין הקיצוני או הניאו-נאצים. מתקיים כאן “סטנדרט כפול”, בשל ה”לגיטימציה” לכאורה של המאבק הפלשתינאי. כאשר מקור ההתבטאויות או המעשים הינו מוסלמי או פלשתינאי אין שופטים את המעשה אלא מנתחים את הסיבה.

תעמולה- אלמנטים בולטים 

עיקר התעמולה העכשווית מתמקד בהתבטאויות כנגד הקולקטיב היהודי/המדינה היהודית ולא בפרט היהודי. שנאת “מדינת היהודים” ודה-לגיטימציה של מדינת ישראל מחליפים את “שנאת היהודי” כפרט במישור התעמולתי, אך מספקים עם זאת “לגיטימציה” וסיבה לפגוע בו.

בולטת הנכונות במדינות מערב אירופה בפרט, לאמץ בחום את הדימויים וההשוואות של מדיניות ומעשי ישראל למדיניות ומעשי הנאצים (ציונאציות- ZIONAZISM). הפיכת הקורבן ל”תוקפן” משרתת יפה את העולם המוסלמי בהקשר הפלשתינאי ובמקביל מאפשרת לאירופאים מעין תהליך “היטהרות”, לתפישתם, מרגשות האשמה כלפי העם היהודי בשל השואה והתנהגות מדינות אירופה במהלך מלחמת העולם השניה.