LOADING

Type to search

מאמרים קנדה

חוסר כנות, שיפוט רע בכנסיה המאוחדת – מאת National Post ,Colby Cosh

Share
מקור:

Colby Cosh
הכנסייה המאוחדת של קנדה חזרה לכותרות השבוע, על רקע עריכת הכנס הכללי שלה, בו יתבקשו המשתתפים להצביע על החלטה להחרמת המוסדות האקדמיים והתרבותיים של ישראל מאותן סיבות מוכרות ומייגעות. בנוסח ההחלטה נטען כי ישראל בולטת בקרב אומות העולם כמפלצת נוראית במיוחד: נאמר כי היא מפעילה את מה שמתואר כ-“שלטון של אפליה, אלימות ודה-הומניזציה המכוונים נגד הפלסטינאים”.

כאילו שאין 50 מדינות אחרות אותן ניתן להחרים, המנהיגות באופן מכוון ושגרתי שלטון במאפיינים דומים על אזרחיהן באופן בלתי מובחן לחלוטין, ללא המאפיינים המקלים של השלטון הישראלי – בלמים ואיזונים דמוקרטיים, קוד ואתוס של זכויות פרט, חוקי שלטון לצבא ולמשטרה, עיתונות חופשית, חופש כלכלי ומערכת שיפוטית עצמאית.

נאמר גם כי ישראל “בנויה בעיקר על קרקע שנלקח באמצעות טיהור אתני מבעליה הפלסטינאים”; במבט על 1.4 מיליון הערבים החיים בגבולות המדינה, ישראל לא הרבה יותר טובה בטיהור אתני מהאופן בו אני מנקה את הבית שלי. “טיהור אתני” הינו אחד מהקונספטים השימושיים הפוליטיים שנוספו ללקסיקון ברבע המאה האחרונה; הוא הפך, או שתמיד היה מיועד להפוך, למונח בו משתמשים כשמישהו רוצה לחבר סטיגמה של טרור ורצח-עם לקבוצה לאומית, מבלי להאשים אותם בכך מבחינה טכנית.

השימוש במונח “טיהור אתני” כדי לאפיין את ייסוד מדינת ישראל הופך את המונח לגמיש מספיק כדי לכלול רכישות קרקע חופשיות שנעשו עם חוזה, מצד הציונים במנדט הבריטי, בנוסף לסירוב של היהודים של פלסטין לתת לעצמם לגווע ברעב ולמות בידי שכניהם הערבים במלחמה הכוללת הבין-עדתית של 1948-47.

יהודים “מטהרים” את האיזור בעצם החיים שלהם שם. איזו חוצפה!

עד להצבעה, להחלטה של הכנסייה המאוחדת אין סטאטוס רשמי של מדיניות הכנסייה, והחלטות דומות נדחו בעבר. דובר הכנסייה, הכומר Bruce Gregersen, מציין בזהירות כי הכנסייה אישרה את הזכות של ישראל “להתקיים כמדינה יהודית”, אך הוא מגן על הבקשה מעוררת המחלוקת כהחלטה “שלא נועדה לחתור תחת מדינת ישראל, אלא לקרוא לה לנקוט בצעדים לקראת שלום”. הבעיה היא שהמהלך כולל תיווך למעשה במלחמה קרה על בסיס אתני, כשההנהגה הפוליטית שלו לא מכירה בזכות זו. אין זה כן או בעל משמעות לומר “אנחנו מקבלים בברכה את הקיום של מדינה יהודית, אבל מתנגדים לכל צעד שהיא עשויה לקחת בהגנה על עצמה, או כדי להבטיח את האופי היהודי הקבוע שלה”.

בכל פעם שמישהו מזכיר את ישראל, אני חושב על פינלנד. ב-1939, זמן קצר לפני קבלת העצמאות של ישראל, פינלנד הייתה נתונה להתקפה ללא התגרות, תוך הפרה של מספר אמנות, מצד השכנה הגדולה שלה, ברית המועצות; כשהאבק התפזר לבסוף (מבחינת הפינים, שלוש מלחמות לאחר מכן), הסובייטים, שניצחו בעימות המרכזי עם גרמניה, סיימו את המלחמה כשהם מחזיקים בשטחים גדולים השייכים לפינלנד מבחינה אתנית, במיוחד במחוז Karelia שמסביב לאגם Ladoga. השטח שהועבר כלל את Vyborg, עיר שהיא פנינה של ממש, שהייתה העיר השנייה בפינלנד מבחינת אוכלוסייה וכבוד. רוב אנשי האיזור הפינים ברחו לפינלנד, שם התמקמו מחדש על חשבונה של פינלנד. אלה שנשארו מאחור היו כפופים מכף רגל ועד ראש לצעדים הסטאליניסטיים נגד מיעוטים לא-רוסיים, כולל העברות אוכלוסייה רצחניות ודיכוי של השפות והחינוך הפיניים וה-Karelian.

רוסיה עדיין מחזיקה בשטח שהיא גנבה מפינלנד – נגנבה במובן ברור בהרבה ועם פחות סיבות למחילה לעומת השטח שישראל “גנבה” ומאכלסת. ברית המועצות נהגה בתושבים שחיו שם באופן גרוע הרבה יותר מהאופן בו ישראל מתייחסת לאזרחיה הערבים. כל זאת קרה כשהזיכרון של האנשים היה עדיין טרי. אז היכן ההחרמות הבינלאומיות? היכן הפרופסורים המערביים הזועקים לטובת הצדק של Karelia? כולם דוממים משום שפינלנד עצמה מעולם לא נמצאה בעמדה של דרישות טריטוריאליות משכנתה, מעצמת העל, ומשום שסטאלין וידא ביצוע של טיהור אתני אמיתי, מוחלט ומוצלח בשטחים הכבושים: כמעט ולא נשארו אנשים פיניים ב-Vyborg.

משמעות הדבר היא שהישראלים לא נשפטים על “טיהור אתני”, אלא על כך שהם לא סיימו את העבודה. הסיבה היחידה לכך שחברי הכנסייה הקנדית זועקים במלוא גרונם לגבי הפלסטינאים היא לא משום שהפלסטינאים חלשים וראויים לתיקון עוולה בעולם של מיעוטים פגועים, אלא משום שהם חזקים כמעט כמו הצד המדכא לכאורה, ומשום שהתמחו במה שהקיצוניים הצרפתיים הוותיקים מכנים “תעמולה של הפעולה”.

בכל מקום שבו מביטים במפה קיים אי-צדק. ההתעסקות עם אי-צדק במזרח התיכון היא רק שיגעון פוליטי חולף ולא רציונלי, בסיוע נטייה מצערת להכפיף את היהודים לחקירה בלתי פוסקת.

מקור: National Post