LOADING

Type to search

אלג'יריה מאבק מאבק באנטישמיות

להחרים את מחרימי ישראל מאת צ’ארלס לואיס

Share
מקור:

עיינתי הבוקר ב- National Post כדי לראות את פניהם הזחוחות של קבוצת שחקנים, מוזיקאים וסופרים שהחליטו למחות על הקרנת תוכנית מיוחדת של 10 סרטים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו.

אין זה מפתיע כי הם התמקדו בסדרה של 10 סרטים על תל אביב. כל מחאה היום של אינטלקטואלים או אמנים שחושבים שהם אינטלקטואלים צריכה להיות על ישראל. היא המדינה הגרועה ביותר בעולם, נכון?

50 המפגינים, ביניהם דיוויד ביירן, ג ‘יין פונדה ונעמי קליין, מאמינים שהסרטים הם למעשה חלק ממזימה מרושעת של התעמולה הישראלית, שלא ידועה למנהלי פסטיבל הקולנוע.

הם טוענים, כמו תמיד, כי הם לא אנטישמים או אנטי ישראלים, אבל הם מרגישים שהם חייבים להגיד משהו בעקבות “התקיפה האכזרית של השנה על עזה,” ולכן הסרטים לא צריך להיות מוצגים.

חלק מן החותמים, ובהם הגב’ קליין, הם יהודים, אז הם לא באמת יכול להיות אנטישמים. תמיד יש את היהודים הנאורים שיודעים מתי בני עמם הגזימו. למעשה, זה מה אמר צ ‘ארלס לינדברג בשנת 1939 כאשר הוא זיהה יהודים כאחד הכוחות העיקריים שגוררים את ארה”ב למלחמה נגד גרמניה:


זה לא קשה להבין מדוע יש לעם היהודי את הרצון להפיל את גרמניה הנאצית. יש מספיק ברדיפה שהם סבלו בגרמניה בכדי להופכם לאויבים מרים של כל גזע. אף אדם עם תחושת כבוד אנושי יכול למחול על הרדיפה של הגזע היהודי בגרמניה. אולם אף אדם ישר ובעל חזון יכול להסתכל על הפרו מדיניות המלחמה כאן היום בלי לראות את הסכנות הכרוכות במדיניות זו הן עבורנו והן עבורם. במקום התססה למלחמה, ארגונים יהודיים במדינה הזאת צריכים להתנגד לכך בכל דרך אפשרית, כי הם יהיו בין הראשונים להרגיש את תוצאותיה. סובלנות היא מעלה התלויה בשלום ובכוח. ההיסטוריה מראה כי היא אינה יכולה לשרוד מלחמה וחורבן. בודדים מהעם היהודי הרואים את הנולד הבינו זאת ומתנגדים להתערבות. אבל הרוב עדיין לא.

אז מזל טוב גב’ קליין על היותך אמיצה והרואה את הנולד והמוכנה לעמוד לצד עמיתיך… המפגינים.

אחר כך יש ג ‘יין פונדה. אנחנו צריכים באמת להקשיב לה. זאת לא היתה ג’יין אשר, במהלך מלחמת וייטנאם, אשר 57,000 מבני ארצה נהרגו בלחימה בקומוניסטים, עשתה את המסע להאנוי להציע תמיכה בצפון ויאטנמים המדוכאים? זה היה. אפשר למצוא את התמונות של ג ‘יין בהאנוי באינטרנט, צופה בגאווה בצוות אנטי-מטוסים קומוניסטי המראים לה איך הם עושים את העבודה שלהם. זה נחמד לראות את ג’יין ניצבת שוב לצידם של המלאכים. אני בטוח שהיא נסערת באופן שווה על כל אותם ישראלים הפוצצים לרסיסים על ידי מחבלים מתאבדים ומשגרי רקטות. אבל יכול להיות שאני טועה בקשר לזה.

דני גלובר עשה כמה סרטים גדולים עם מל גיבסון, אשר, על פי כמה דיווחים, יש בעיות עם כמה יהודים. או אולי לא.

אף אחד לא יכול להוכיח שהם אנטישמים, אבל הם אשמים בהפגנת התנהגות זהה לאנטישמים, וכמו כל קנאים חשוכים בכל מקום: הם רואים אנשים חד ממדית. הם החליטו שישראל היא כבר לא חברה רגילה וניתן להגדירה רק על ידי פעולותיה הצבאיות .

אין דבר שישראל, או ליתר דיוק האנשים שחיים בישראל, יכולים לעשות כדי להוכיח שיש בהם יותר מאשר הסכסוך הזה.

אז החלטתי למחות. ככל שזה נוגע אליי, כל 50 האנשים אשר חתמו על מכתב המחאה, הם לא יותר מאשר חתימה יחידה. כל מה שבא לפני זה או יבוא אחרי זה לא ישנה זאת. אני לעולם לא אקרא ספר של נעמי קליין. אני אשרוף את קלטות ההתעלות של ג’יין פונדה שיש לי. אני אחרים כל סרט של דני גלובר השתתף או ישתתף ואני זורק כל תקליטור שבו מופיע דוד ביירן. כנ”ל לגבי כל השאר, אבל בכל הכנות אני מקווה לא לקרוא עוד ספר של אליס ווקר כל עוד אני חי, כך יהיה קל.

לא שיש לי משהו נגד האנשים האלה, כמה מהחברים הכי טובים שלי הם אמנים.




צ’ארלס לואיס הוא המפיק לשעבר של התוכנית 
60 דקות

 שעזב את
 העיתונות המסחרית כדי לייסד, בשנת 1989, את


Center for Public  Integrity





מרכז א-פוליטי המדווח על הפעילות הפוליטית של הממשלה. לואיס והמרכז זכו לאחרונה בפרס 


George Polk Award
 



הראשון עבור





עיתונאות באינטרנט על עבודתם




“Windfalls of War”


 


 

מקור:
http://www.nationalpost.com/