LOADING

Type to search

מאמרים

אנטישמיות בספורט: אפליה ואיומי מוות

Share
מקור: playthegame

מאת העיתונאי Lars Jørgensen

בשנים האחרונות, מדינות מוסלמיות עשירות זכו בהזדמנויות אירוח אטרקטיביות בכל הקשור לאירועי ספורט בינלאומיים. אבל, ספורטאים ישראלים משלמים מחיר גבוה על התפתחות זו.

אנטישמיות היא דבר שעולה פעמים רבות לדיון. לא פחות מכך בויכוח הפוליטי בנושא מדינת ישראל, שקמה כמדינה יהודית עצמאית בתוך פלסטין במזרח תיכון הנשלט על ידי האיסלאם.

אבל האנטישמיות היא גם נושא שנדון בפוליטיקה של הספורט הבין-לאומי, שבו הפיגוע הפלסטיני נגד נבחרת ישראל במשחקי מינכן ב -1972, שגבה את חייהם של 11 ישראלים, הוא הדוגמה הקשה ביותר.

הנושא לא הפך להיות פחות אקטואלי אחרי שמדינות מוסלמיות עשירות במזרח התיכון ובאסיה, ובראשן קטאר, זכו בשנים האחרונות לארח אירועי ספורט בינלאומיים.

הקונגרס היהודי העולמי קרא לאחרונה למועצת זכויות האדם של האו”ם לגנות את ההפליה וההטיה כלפי ספורטאים ישראלים במספר תחרויות ספורט בינלאומיות.

בינואר השנה הופנתה תשומת הלב הבינלאומית למלזיה, בה סירבה הממשלה להנפיק ויזות לשחיינים ישראלים למשחקים הפאראלימפיים בגלל הסכסוך הפלסטיני, ובכך מנעה מהם להתחרות באליפות העולם, שתתקיים במלזיה בקיץ הקרוב.

“אם לארח אירוע בינלאומי חשוב יותר מאשר לשמור על האינטרסים של אחינו ואחיותינו הפלסטינים הנפגעים פעם אחר פעם, המשמעות היא שאיבדנו את המצפון ואת המצפן המוסרי שלנו”, הסביר שר הספורט המלזי, סייד סדיק ב -23 בינואר בתוכנית הרד-טוק ב- BBC.

ארבעה ימים לאחר מכן, הוועדה הבינלאומית למשחקים הפאראלימפיים (IPC) בחרה לבטל את זכויות האירוח של מלזיה ולחפש מדינה אחרת כמארחת, אשר תנפיק אשרות עבור כל השחיינים ללא קשר לאזרחות שלהם.

נטייה כללית

דוברת הוועד האולימפי של ישראל, ברוריה ביגמן, מדגישה כי המקרה של מלזיה רחוק מלהיות הדוגמה היחידה של אפליה כלפי הספורטאים הישראלים בשנים האחרונות.

“ספורטאים ישראלים סבלו מכמה מקרים של אפליה והדרה. הוועד האולימפי הישראלי מגנה את הנטייה הזאת, הסותרת את האמנה האולימפית הבינלאומית”, אומרת ביגמן, בהתייחסה לוועדה האולימפית הבינלאומית (IOC), שמדגישה שוויון מלא בין ספורטאים ללא הבדל דת, גזע או מין.

היא גם מדגישה כי הטרדה ערבית של ספורטאים ישראלים היא נטייה כללית, שבאה לידי ביטוי בצורות רבות:

“אתלטים ממדינות ערב לא השתתפו בקרבות מול יריב ספורטאי ישראלי. הם טענו שנפצעו או העמידו פנים שהם חולים. הספורטאים הישראלים מתקשים להשיג אשרות כניסה למדינות ערביות מסוימות. הספורטאים הישראלים נדרשים להופיע ללא סמלי המדינה ולא מנגנים את ההמנון הישראלי בעת חלוקת המדליות”, היא אומרת.

לא רק ה- NOC הישראלי מבטא עמדה זו. קבוצה של עורכי דין ממדינות שונות, ובראשה הפרופסור הנודע מהרווארד, אלן דרשוביץ, התחייבה בשנה שעברה להגיש תביעה בנושא אנטישמיות בספורט, לבית המשפט הבינלאומי לספורט, CAS.

“עלינו להילחם באפליה הזאת בכל חזית – משפטית, דיפלומטית, פוליטית ואפילו כלכלית”, אמר דרשוביץ לעיתונות הישראלית.

“זה יכול להתחיל בספורט אבל זה לא נגמר בספורט. אם נאפשר שהדבר הזה יימשך, זה יתפשט לתחומי חיים אחרים”.

מוגדר כשנאה כלפי היהודים

לדברי ססילי פלישיה סטוקהולם בנקה, חוקרת בכירה מהמכון הדני למחקרים בינלאומיים, שערכה מחקר בנושא האנטישמיות, ניתן לרכז את כל הדוגמאות של הטרדות הספורטאים הישראלים שנמסרו על ידי הוועד האולימפי הישראלי, תחת ההגדרה של האנטישמיות שאומצה על ידי רוב 31 המדינות החברות בברית הבין-לאומית לשואה. הברית, הכוללת בעיקר דמוקרטיות מערביות, פועלת נגד אנטישמיות והכחשת השואה.

“אם האתלט הישראלי היחיד הואשם בפוליטיקה של ממשלת ישראל, זה נשמע יותר מרק ביקורת כלפי ישראל. זה נשמע כמו שנאה נגד יהודים”, אומרת החוקרת הדנית.

בדוגמאות שצוטטו על ידי ה- NOC הישראלי, כמה מדינות מוסלמיות עושות בדיוק את זה: הן הופכות את הספורטאים הישראלים לאחראים באופן קולקטיבי לפעולות של ממשלת ישראל.

כמארחים של טורניר ג’ודו גראנד סלאם בינלאומי באבו דאבי, האמירויות אסרו מזה מספר שנים על נבחרת הג’ודו הישראלית להתחרות עם סמלים ישראליים על הבגד. דגלי ישראל לא הוצגו בטורניר לצד דגלים של שאר המדינות המתחרות וההמנון הישראלי לא הושמע כאשר ישראל זכתה בקרב.

עד לטורניר הג’ודו האחרון באבו דאבי באוקטובר 2018 לא הורשו שחקנים ישראלים לענוד סמלים לאומיים ישראליים. רק ב- 2018 שונתה המדיניות זאת לאחר שפדרציית הג’ודו הבינלאומית איימה לבטל את זכויות האירוח של האמירויות אם מדיניות זו לא תשתנה.

“אני מקווה שהאחדות בין שתי תרבויות, התרבות המוסלמית והתרבות הישראלית, היא התחלה של עידן חדש בספורט ומאוחר יותר בעולם, בתחומים חברתיים, פוליטיים וכלכליים”, אמר מריוס ויזר, נשיא איגוד הג’ודו הבינלאומי.

מדיניות ספורט אנטי-ישראלית

אבל גם מדינות מוסלמיות אחרות, שאינן מכירות במדינת ישראל ושאינן מעוניינות בקשרים דיפלומטיים או ספורטיביים עם ישראל, עדיין מובילות את המאבק הפוליטי שלהן נגד המדינה היהודית בזירות הספורט.

במהלך טורניר גרנד סלאם בפאריס בפברואר השנה, הפסיד האיראני סיד מולאי, אלוף העולם בג’ודו, במכוון את המשחק נגד רוסלאנד מוסאייב מקזחסטן, כדי להימנע מלשחק נגד שגיא מוקי מישראל. האיראני זייף פציעה. אותו דבר קרה באוקטובר אשתקד, כאשר סעיד מולאי היה אמור להתחרות נגד שגיא מוקי בטורניר באבו דאבי.

על פי רדיו פרדה, הסניף האיראני של רדיו אירופה החופשית / רדיו חירות ( RFE/RL) הג’ודוקא האיראני זכה לאחר מכן לשבחים רבים מצד ראש ארגון האטלתים באסיג’י, הגנרל דאוד אזרנוש, אשר הדגיש כי זאת מדיניות  איראנית רשמית שלא להתחרות מול קבוצות ספורט ישראליות.

“אני מקווה שישראל תושמד לפני המשחקים האולימפיים הבאים, וכולנו ננשום לרווחה”.

על פי תחנת הרדיו, ראשי ספורט איראנים אחרים, כמו נשיא התאחדות ההתאבקות, ראסול חאמד, פחות מתלהבים מהמדיניות האנטי-ישראלית של איראן.

“אם נצטרך להמשיך במדיניות של חוסר תחרות מול ספורטאים של המשטר הציוני, האחריות לא יכולה ליפול על כתפי המאמן והאתלט. לאלץ אתלט לזייף תבוסה או לרוץ כל הלילה בחיפוש אחר אישור רופא, זה לא נכון”.

איומי מוות ברשתות החברתיות

מדינה מוסלמית נוספת, הסולטנות עומאן, אירחה את אליפות העולם לגלשני רוח בשנת 2015 וסירבה להנפיק אשרות לישראלים. רק אם לגולשים הייתה אזרחות כפולה, הם הורשו להיכנס למרות שהאליפות היתה תחרות חימום חשובה לאולימפיאדת ריו בשנה הבאה.

נסיבות אלה הובילו את משרד החוץ הישראלי לייעץ לגולשים הישראליים שלא לצאת לעומאן מטעמי ביטחון. מעיין דוידוביץ’, מדליסטית ישראלית בת 27, לא הסכימה שלא לנסוע לסולטנות והשתמשה בדרכון האוסטרי שלה ולא ענדה סמלים לאומיים ישראליים על התלבושת והציוד שלה.

באותה שנה, סירבה אינדונזיה להנפיק אשרת כניסה לשחקן הבדמינטון האולימפי הישראלי, מישה זילברמן,  על מנת שיתחרה באליפות העולם בבדמינטון בג’קרטה. רק יום לפני שהמשחק מול ישראל היה אמור להתקיים, הוא נאסף על ידי המזכיר הכללי של הפדרציה הבינלאומית של בדמינטון, תומס לונד, לאחר ששהה במשך שבוע בסינגפור שלא מרצונו.

“קיבלתי איומים רבים הן בטוויטר והן בפייסבוק. ‘לא תקבל ויזה’, ‘נהרוג אותך’, ‘אתה לא צריך לבוא לכאן’. מה שהיה חשוב היה להראות שאני כאן למרות שניסו לשבור אותי. כדי להראות, כי ספורט מנצח פוליטיקה”, הסביר זילברמן לתקשורת הישראלית על חוויותיו באינדונזיה.

בקטאר, המדורגת במקום ה -16 ברשימת הספורט של בריטיש ספורטקל, ומארחת מעוררת מחלוקת של גביע העולם בכדורגל ב -2022, חלקים גדולים מהאוכלוסייה המוסלמית משתמשים גם בתקשורת החברתית כדי להרחיק את עצמם מהשתתפות ישראל בתחרויות בינלאומיות.

“דעת הקהל כלפי ישראל בקרב האזרחים הערבים שונה מאוד מזאת של האליטות הפוליטיות שלהם. עבורם, לברר על בואה של קבוצת ספורט ישראלית, זה מאוד קשה”, אמר כריסטופר דוידסון, פרופסור לפוליטיקה במזרח התיכון באוניברסיטת דורהם, בריטניה, ל- AFP כאשר החלה סערה לגבי ההשתתפות הישראלית בטורניר בייסבול  בקטאר בשנה שעברה. היו אז הורים מוסלמים רבים שרצו להוציא את הילדים שלהם מהתחרויות אם גם ילדים ישראלים ישתתפו בה.

הצדעות במועל יד באצטדיונים

האנטישמיות אינה מוגבלת למדינות מוסלמיות. זה תועד במחקר הגדול ביותר עד כה על אנטישמיות ופשעי שנאה נגד יהודי אירופה, אשר פורסם על ידי הסוכנות האירופית לזכויות יסוד בחודש דצמבר בשנה שעברה. מתוך 16,000 היהודים מ -12 מדינות האיחוד האירופי שהשתתפו במחקר, תשעה מתוך עשרה אמרו כי הם חווים רמה גבוהה יותר של אנטישמיות במדינתם.

במשך שנים רבות, אוהדי הכדורגל האירופיים השתמשו באנטישמיות כנשק במאבקים מילוליים ולעתים קרובות אלימים נגד תומכים בקבוצות אחרות. כבר לפני עשר שנים, דו”ח של הפרלמנט הבריטי, “האנטישמיות בכדורגל האירופי – צלקת על המשחק היפה”, הגיע למסקנה כי בריונים ימניים וקיצונים אחרים במספר מדינות באירופה מנסים לפזר אווירה אנטישמית סביב משחקי כדורגל תוך שימוש בהצדעות נאציות ובסיסמאות אנטישמיות נגד יהודים.

נהוג ללעוג לכדורגלנים של מועדונים אירופאים ידועים כמו טוטנהאם בלונדון ואייאקס באמסטרדם, על היותם יהודים, משום שלמועדונים שלהם יש בדרך כלל תומכים מהגרים יהודים. לפי ה”טיימס של ישראל”, העובדה כי חלק מהלא יהודים בקרב תומכי אייאקס מכנים את עצמם “יהודי-על” ושרים את הבה נגילה בטריבונות בעודם מניפים דגלי ישראל גדולים, לא סייע רבות להנמכת הרטוריקה האנטישמית בהולנד.

תומכים רבים מגינים על הרטוריקה האנטישמית באומרם כי אין להבין את הביטויים הללו באופן מילולי, אלא הם מהווים חלק מקבוצת “ביטויים פנימיים” המשמשים במרחב הכדורגל.

ב -2011, במחקרו על האנטישמיות בכדורגל ההולנדי, הסיק החוקר מנפרד גרסטנפלד מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה כי ביטויים כגון ‘חמאס, יהודים לגז’ חלחלו מאצטדיוני הכדורגל לחברה הכללית ומשמשים כשירי מחאה בהפגנות נגד ישראל. ואין סימנים לכך שהאנטישמיות בכדורגל האירופי נמצאת בירידה.

בתחילת חודש מארס השנה חקרה המשטרה הגרמנית טוויט המרמז על כך שהקפטן הישראלי של המועדון הגרמני אינגולשטאט צריך להיעלם “לתוך התא”. ההערה, התייחסה לכאורה לתאי הגזים שבהם השתמשו הגרמנים ברצח העם של יהודים במלחמת העולם השנייה.

אויבים בקרב ידידותי

היחסים המתוחים שיש למדינות ערביות ומדינות מוסלמיות אחרות עם ישראל הובילו לכך שאיחוד הכדורגל הישראלי פועל תחת פדרציית הכדורגל האירופית, UEFA, ואילו הוועד האולימפי בישראל פועל תחת הוועד האולימפי האירופי (EOC).

עם הדוגמאות הרבות על האנטישמיות בספורט, מדגיש נשיא הוועד האולימפי הדני וסגן נשיא ה- EOC, נילס נייגארד כי הוא תומך במלואו במדיניות של IOC למחוק מדינות מאירוח משחקים בינלואמיים, אם הן אינן מכבדות את החובה להעניק גישה וזכויות שוות לכל:

“חשוב כי תחרויות רשמיות בכל ענפי הספורט תהיינה פתוחות לספורטאים מכל המדינות החברות. למרבה המזל, זה בדרך כלל המקרה. ויש דוגמאות רבות של ספורטאים ממדינות שהן באופן רשמי במצב מלחמה, אבל משתתפים בתחרויות ידידותיות נגד כל אחת מהן “.

דוגמאות לאויבים פוליטיים ודתיים המתחרים בדרכי שלום בזירה הספורטיבית אינם מרגיעים את ברוריה ביגמן מהוועד האולימפי הישראלי:

“אנחנו מאמינים שזו הדרך לפעול – מניעת אפשרויות אירוח ממדינות שאוסרות ומחרימות ספורטאים ומדינות מלהשתתף בתחרויות”.