LOADING

Type to search

בריטניה מחקרים

ניתוח: אנטישמיות במפלגת הלייבור

Share
מקור: HopeNotHate

בשנים האחרונות, מאז היבחרו כמנהיג מפלגת הלייבור, הסתבך ג’רמי קורבין בעצמו במספר רב של טענות לאנטישמיות ובכך שהוא נכשל במתן טיפול הולם לאותם חברי המפלגה ותומכיה המנציחים אותה.

בשנת 2012, עדיין כיושב בספסל אחורי בפרלמנט, ג’רמי קורבין הציע את תמיכתו לאמן שציור הקיר האנטישמי בעליל שלו עמד להימחק. בציור הוצגו ספסרים בעלי אפים גדולים בהגזמה המכונסים סביב לוח משחק המוחזק בידי ההמונים השפוטים והמשועבדים. לאחרונה צץ סרטון אשר צולם לא זמן רב לאחר אירוע הציור, שבו קורבין עונה לשאלה באומרו כי לציונים “יש בבירור שתי בעיות. אחת היא שאין ברצונם ללמוד היסטוריה, והשנייה היא שמכיוון שהם חיו בארץ הזו (בריטניה) במשך זמן רב מאוד, ככל הנראה כל חייהם, הם בנוסף אינם מבינים אירוניה אנגלית”, ובכך עורר מליצות אנטישמיות עתיקות יומין של יהודים כאאוטסיידרים, החפים מכל נאמנות ובלתי-שייכים לממלכה המאוחדת.

היה זה מקרה אחד בלבד מתוך מספר מקרים שבהם ג’רמי קורבין היה מעורב. בעוד שקורבין דיבר כעת בגלוי אודות האנטישמיות בשמאל, רבים פקפקו לגבי מידת הבנתו את האנטישמיות בת-ימינו, ועד כמה ברצינות הוא לוקח את הסוגיה הזו. יחד עם זאת, הבעיה של האנטישמיות בתוך מפלגת הלייבור היא בעיה המשתרעת הרבה מעבר לקורבין, והיעדר פעולה מצד המפלגה גרם לדאגה רבה בקרב חלקים נרחבים בקהילה היהודית.

בשנת 2018, הושעו או התפטרו שבעה נציגים נבחרים ממפלגת הלייבור בעקבות אמירות אנטישמיות. אנו ראינו בהשעיות אלה בפוטנציה אות אפשרי לכך שלבסוף, לאחר התחלה איטית באופן קיצוני, ננקטת פעולה קונקרטית נגד האנטישמיות. עם זאת, קבלתם מחדש השקטה של חברי מפלגה שהושעו בעבר לצורך חקירה, ללא שקיפות מלאה בתהליך המשמעתי אשר ננקט נגדם, הובילה לחששות לכך שגישתה של המפלגה הייתה לנסות לגרום לבעיית האנטישמיות להתנדף מעצמה, במקום לטפל בסיבות השורש. נדרש כל כך הרבה על מנת לעקור אנטישמיים מן השורש וליצור גישה של אפס סובלנות הן כלפי מעשים והן כלפי מילים.

ישנם מקרים שבהם התוצאה התבטאה באפס השלכות מוחשיות. חבר הפרלמנט כריס וויליאמסון (Chris Williamson) חתם על עצומת תמיכה בגלעד עצמון, ישראלי אשר נודע לשמצה בעקבות תמיכתו במכחישי שואה והפצת תיאוריות קונספירציה אנטישמיות.

המפלגה התייחסה לדברי ההתנצלות המשתההים והמהימנים בקושי של וויליאמסון כפשוטם ובעקבותיהם לא ננקטה שום פעולה, אפילו לא חקירה.

בדומה, היה אי-רצון ממשי מצד מנהיגות המפלגה לטפל בפיט ווילסמן (Pete Willsman), עמיתו של קורבין מזה זמן רב, לאחר שהוא האשים “פנאטים של טרמפ” יהודיים בהמצאתן של טענות לאנטישמיות במפלגה.

אף על פי שתנופתו דעכה, הוא נבחר מחדש בשנת 2018 לוועדה המנהלת של מפלגת הלייבור (NEC) כמועמד עצמאי.

אפילו אנשי שמאל יהודיים התומכים בקורבין, דוגמת ג’ון לנסמן (Jon Lansman) וריא וולפסון (Rhea Wolfson) ניצבו בצד החוטף של הגידופים האנטישמיים.

למרבה הבושה, כמה מאלה אשר התמודדו עם הגידופים האנטישמיים הגרועים ביותר מתוך מפלגת הלייבור הם חברי פרלמנט יהודיים ממפלגת הלייבור.

בנאום בבית הנבחרים באפריל, חברת פרלמנט מטעם Stoke-on-Trent North (ולשעבר סגנית מנהל ארגון HOPE not hate), רות סמית’ (Ruth Smeeth) הסבירה במונחים שאין לפקפק בהם כלל את מבול האנטישמיות שהיא חוותה משמאל, כגון: “תלי את עצמך טינופת שמרנית ציונית בוגדנית ושפלה. את סרטן באנושות”. יו”ר הקבוצה הפרלמנטרית של תנועת הלייבור היהודית, לוסיאנה ברגר (Luciana Berger), התמודדה עם גידופים נתעבים באינטרנט פשוט בעקבות זה שהבליטה פומבית מקרים של אנטישמיות בתוך מפלגת הלייבור.

באופן מעודד, ישנם לאחרונה סימנים מתוך השמאל עצמו, ובאופן בולט יותר מקרב קבוצת מומנטום התומכת בג’רמי קורבין, לקיומה של מודעות לכך שזוהי בעיה רצינית המחייבת נקיטת פעולה רצינית. הם הפיקו סדרה של סרטונים נגד האנטישמיות, וניהלו קמפיינים ברשתות החברתיות לחשיפתם של אנטישמים הנוטים לשמאל, תוך אזהרתם של תומכים לשמור מרחק מקבוצות המתחזות לתומכות בג’רמי קורבין שבנוסף גם מפרסמות פוסטים עם תכנים גזעניים. אך יש צורך לעשות הרבה יותר על מנת להחזיר לעם את הביטחון בכך שמפלגת הלייבור מתייחסת במלוא הרצינות לסוגיית האנטישמיות.

היו שניסו להמעיט במידת האיום הנשקף מהאנטישמיות במפלגת הלייבור, על ידי הפניית אצבע לאנטישמיות שמקורה בימין הקיצוני או באסלאמופוביה במפלגה השמרנית. עם זאת, מה שמדאיג רבים כל כך בקהילה היהודית הוא האפשרות העתידית להקמתה של מפלגה פוליטית במיינסטרים, ייתכן אפילו מפלגת שלטון אשר תלקה בבעיה של אנטישמיות אשר לא זו בלבד שלא תילקח ברצינות על ידי מנהיגותה אלא אף תנבע מתוכה.

בלב החשש הזה עומדת התחושה כי העם היהודי אינו נחשב לעם של “קורבנות” גזענות ודעות קדומות באותה המידה כמו קבוצות מיעוט אחרות, וכן כי הקהילה היהודית חזקה דיה כדי לדאוג לעצמה, וזוהי כמובן מליצה אנטישמית עתיקת יומין.

בהיסטוריה המשפחתית של רבים כל כך מקרב חברי הקהילה היהודית ישנן חוויות רדיפה ממקור ראשון. בקרב רבים בקהילה היהודית ישנה לפיכך הזדהות עם התחושה עד כמה ביטחונם נתון באופן תמידי לסכנה, ובה הביטחון החומרי וההישגים החינוכיים אינם נחשבים לגורמים המבטיחים את ביטחונם ובטיחותם. אי-יכולתה של מנהיגות מפלגת הלייבור להבין את הבעיה ולהודות בקיומה היא תופעה מצמררת, בפרט בתקופה שבה מפלגת הלייבור, והשמאל באופן כללי, מתייחסת לערכים כגון שוויון והמאבק בגזענות כערכי ליבה בזהותה.