LOADING

Type to search

ארצות הברית מאמרים

תנועת הנשים החשובה במאה ה-21 נקרעת לגזרים בגלל האשמות באנטישמיות

Share
מקור: nytimes

ימים ספורים אחרי ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארה”ב התאספה קבוצה מגוונת של נשים במסעדה בניו יורק כדי לתכנן צעדת מחאה בוושינגטון. רעיון הצעדה נגד הממשל הנכנס, שאיחד את אותן נשים, עלה בפייסבוק. הן רצו להפוך רעיון זה למציאות, אך אחדותן לא האריכה ימים.

ונסה ראבל (Vanessa Wruble), פעילה מברוקלין, מספרת שאחרי שאמרה לחברותיה שהיא שואבת את הרצון לנסות לעזור לתקן את העולם ממורשתה היהודית, השיחה שינתה כיוון. לפי ראבל, שתיים מהמארגנות – טמיקה מאלורי (Tamika Mallory), פעילה שחורה להגבלת הזכות לאחזקת נשק, וכרמן פרז (Carmen Perez), פעילה היספנית לרפורמה בחוק הפלילי – השיבו לה שהיהודים צריכים להתמודד עם החלק שלהם בגזענות.

הנשים שהתכנסו באותו ערב המשיכו לארגן את אחת המחאות הגדולות ביותר בהיסטוריה האמריקאית. כזו שהצטיינה לא רק בהיקפה, אלא גם בטבעה המגוון. האירוע שהתקיים ב-21 בינואר 2017, היה מקור השראה לאלפי נשים, שלא היו בעבר מעורבות בפוליטיקה, אשר החליטו לסייע לדמוקרטים לנצח בבחירות האמצע בסתיו האחרון.

ואולם, המחלוקות שצפו באותו מפגש ראשון ממשיכות להעיב על ארגון צעדת הנשים (Women’s March) המואשם באנטישמיות. האשמות אלו פוגעות בתנועה ובתוכניותיה לארגן צעדות נוספות בחודש הבא. ראבל נדחקה החוצה מהארגון זמן קצר אחרי צעדת הנשים בוושינגטון, ולדבריה לזהותה היהודית היה בכך חלק. בהמשך היא סייעה להקים ארגון הקרוי March On, התומך בפעילות מקומיות לזכויות נשים.

הקרע בארגון בימים אלו כה עמוק עד שבחודש הבא יתקיימו באותו היום ברחובות ניו יורק שתי צעדות נפרדות: אחת בהנהגת ארגון Women’s March, שבראשו עומדות נשים לא-לבנות, והאחרת של ארגון March On, המדגיש את הוקעת האנטישמיות. מאלורי, שהפכה בינתיים לאחת מנשיאות Women’s March, ספגה ביקורת על השתתפותה באירוע של לואיס פרחאן, מנהיג ארגון אומת האיסלאם, הידוע באמירותיו האנטישמיות. מאלורי כינתה אותו ברשתות החברתיות “הגדול בכל הזמנים”.

כתבה בכתב העת היהודי טאבלט, שהאשימה החודש את ארגון צעדת הנשים באנטישמיות, הובילה נשים רבות לשקול מחדש את תמיכתן בארגון. נשים יהודיות רבות הודיעו ברשתות החברתיות שלא ישתתפו בצעדת המחאה ההמונית של הארגון המתוכננת להתקיים בוושינגטון ב-19 בינואר. טרזה שוק (Teresa Shook), אשה לבנה מהוואי, היתה הראשונה לפרסם בפייסבוק את הרעיון לערוך צעדת מחאה של נשים. בחודש שעבר היא קראה למנהיגות Women’s March, בהן מאלורי ופרז, להתפטר.

רייצ’ל אולרי קרמונה (Rachel O’Leary Carmona), מראשי הארגון, כינתה את המחלוקת “כאבי גדילה” של ארגון חדש הנאבק להקים קואליציה רב-גונית. לדבריה, הארגון נקט צעדים שנועדו להבטיח שנשים יהודיות ירגישו בו בנוח, בין היתר באמצעות העברת תכנים בנושא אנטישמיות למנהיגות הארגון. היא הוסיפה כי נשים יהודיות צורפו ל”עקרונות האחדות” של הארגון, המתמקדים בקבוצות אוכלוסייה המועדות במיוחד לפגיעה.

מנהיגות המחאה, משמאל לימין: מאלורי, סרסור, בלנד ופרז, בניו יורק בשנה שעברה

מנהיגות המחאה, משמאל לימין: מאלורי, סרסור, בלנד ופרז, בניו יורק בשנה שעברה

מאלורי ופרז אומרות שהן מגנות את האנטישמיות באופן חד-משמעי ושהעובדה שקראו לראבל לפרוש מהארגון לא קשורה כלל ליהדותה. הן הודו עם זאת שבאותה פגישה ראשונה הן דנו בתפקידן בארגון של נשים יהודיות. “מאז אותה שיחה, למדנו רבות על כך שלמרות שיהודים לבנים, בהיותם לבנים, מחזקים את עליונות הגזע הלבן, כל היהודים סובלים ממנה”, אמרה מאלורי בהודעה לניו יורק טיימס.

ההאשמות באנטישמיות כואבות במיוחד משום שראשות Women’s March התחייבו מההתחלה לפעול בשיתוף פעולה בלי הבדלי גזע או דת ולהעמיד בראשן את הנשים הנחשבות בעיניהן הכי מקופחות. עכשיו, ראשות הארגון מתמודדות עם האופן שבו הן מתייחסות ליהודים. הן בוחנות אם יש לראות בהם אמריקאים לבנים מיוחסים או מיעוטים מקופחים, בעיקר על רקע הירי ההמוני בפיטסבורג בחודש אוקטובר, שבו 11 בני אדם נורו למוות בתוך בית הכנסת עץ חיים.

מתחים בסוגיית הזהות הורגשו בשורות Women’s March כבר בימיו הראשונים של הארגון. נשים שחורות והיספניות התלוננו בפייסבוק שנשים לבנות מתכננות את הצעדה בלי להביא אותן בחשבון, ושפמיניסטיות מהזרם המרכזי מתעלמות זה זמן רב מצרכיהן.

ראבל, שהיתה אחת המארגנות המרכזיות של הצעדה בוושינגטון, אמרה שהיא מסכימה שעל נשים לבנות, כולל יהודיות, להתמודד עם הייחוס הגזעי שלהן. היא קראה לנשים לא לבנות להצטרף לצוות המארגן ועמדה בקשר עם מאלורי ופרז. בפגישה ראשונה זו, אמרה ראבל, הן התנהגו כאילו רצו ללמד אותה פרק אפל בהיסטוריה היהודית. לדבריה, השתיים טענו שלעם היהודי היה חלק חשוב בסחר העבדים ובתעשיית בתי הכלא בארה”ב. “הייתי המומה”, אמרה ראבל בראיון מקיף ראשון על חלקה בארגון הצעדה. “חשבתי שאולי יש דברים שאני לא יודעת על העם שלי”.

היא סיפרה שבאותו לילה חזרה לביתה וחיפשה בגוגל על חלקם של היהודים בסחר העבדים. לעיניה צצה מיד ביקורת על הספר “הקשר הסודי בין שחורים ליהודים”, ספר מ-1991 של פרחאן, הטוען שליהודים יש אשמה מיוחדת בכך. הנרי לואיס גייטס, מרצה בהרווארד, כינה את הספר “התנ”ך של האנטישמיות החדשה”.

ראבל אמרה שלא הרהרה ארוכות בסוגיה משום שרצתה להמשיך לעבוד עם מנהיגות הארגון על הצדעה, שהיתה אמורה להתקיים חודשיים לאחר מכן. מאלורי ופרז צירפו להנהלה את לינדה סרסור (Linda Sarsour), פעילה פלסטינית-אמריקאית. שלוש הנשים, ואשה נוספת בשם בוב בלנד, מעצבת אופנה לבנה ומהפעילות הראשונות שפתחו דף פייסבוק על הצעדה, הפכו למנהיגות הרשמיות של הארגון. הן זכו לסיקור נרחב בתקשורת כפנים הציבוריות של התנועה. מאחורי הקלעים, ראבל אמרה שהרגישה שדחקו אותה הצדה.

לדברי ראבל, אחת ממנהיגות הצעדה אמרה לה: “באמת לא יכולנו לשים במרכז נשים יהודיות, היות שהיינו עלולות להרחיק ארגונים כמו Blach Lives Matter (חיי שחורים חשובים)”. כמה מפעילי התנועה פרסמו הודעות הזדהות עם הפלסטינים הנמצאים תחת הכיבוש הישראלי.

בשלב מסוים, אמרה ראבל, היא שאלה על אמצעי הבטיחות בצעדה ונאמר לה שארגון אומת האיסלאם של פרחאן ידאג לכך. “אמרתי: אתן הולכות לחשוף את הצעדה לביקורת נוקבת”, סיפרה ראבל, שלדבריה הזהירה שהדבר יהווה נורת אזהרה עבור היהודים. לדבריה, בחילופי הודעות דוא”ל נוקבות, התייחסו מנהיגות הארגון בביטול לחששותיה והאשימו אותה בהשמצה בלתי הוגנת של אומת האיסלאם.

עם התקרב מועד הצעדה בוושינגטון, כינסה פרז גופים מגוונים שגיבשו “שורת עקרונות” שילכדו את הצועדים ויתמקדו בקבוצות הפגיעות ביותר באותם ימים. “אנו חייבות לגבש חברה שבה כל הנשים – שחורות, ילידות, עניות, בעלות מוגבלויות, מוסלמיות ולהט”ב – יהיו חופשיות”, נאמר בעקרונות אלו. ראבל ציינה שאמנם שמה לב לכך שנשים יהודיות לא הוזכרו ברשימה, אבל שהיתה עסוקה מדי עם ענייני הלוגיסטיקה של הצעדה כדי להתמקד בכך.

מאלורי ופרז אמרו בראיון שהן פעילות בקהילות שבהן פרחאן זוכה להערכה על חלקו בשיקום אסירים. ב-2015 הן השתתפו באירוע לציון 20 שנה לצעדת המיליון שפרחאן תכנן, אבל אמרו שהן לא מזדהות עם דעותיו על היהודים. לדבריהן, באותה פגישה ראשונה עם ראבל הן כלל לא הזכירו את נושא סחר העבדים. “זה מעולם לא קרה”, הבהירה פרז. הן גם הכחישו שאמרו לראבל שהיא לא יכולה להיות אחת המנהיגות הרשמיות של הצעדה משום שהיא יהודייה.

למעשה, הן אומרות, הן אמרו לראבל כי עליה להפגין יותר אסרטיביות אם היא רוצה לזכות בהכרה ציבורית. “פה סגור לא מקבל אוכל”, כתבה מאלורי לראבל בהודעת דוא”ל שהגיע לידי ניו יורק טיימס. מאלורי אמרה שארגון אומת האיסלאם לא נשכר לתת שירותי אבטחה בצעדה. במסמך פנימי שהגיע לידי הניו יורק טיימס נאמר ש-Women’s March לא שואל על זהותם הדתית של קבלנים, אבל היות שחברות אבטחה רבות מעסיקות עובדים החברים באומת האיסלאם, “סביר להניח” שחלקם מאנשיו אבטחו אירועים של הארגון.

למרות הצלחת הצעדה, ראבל העידה כי חשה כעס ואמרה שהמנהיגות הרשמיות של הארגון התרכזו יותר בפרסום מאשר בבניית התנועה. לדבריה, היא גם הרגישה שהן לא מוכנות להתמודד עם הדעות הקדומות שלהן כלפי יהודים. בפגישה שהתקיימה כמה ימים אחרי הצעדה, פרץ ויכוח בין ראבל למנהיגות הארגון האחרות.

לדברי איווי הרמון, פעילה לבנה שסייעה בארגון הצעדה והשתתפה בפגישה שהתקיימה בבניין בו התגוררה מאלורי, בעלת הבית ופרז החלו לנזוף בראבל. “הן אמרו לה ‘אתם כאלה ואתם כאלה’ ושכוונתן היתה ‘אתם מחזיקים בכל ההון’. חשבתי, אלוהים אדירים, הם מדברים על יהדותה”, סיפרה הרמון, שעדותה התפרסמה לראשונה בכתב העת טאבלט. “החרטה הגדולה בחיי היא שלא קמתי ואמרתי להן שזה לא בסדר”.

מאלורי הכחישה שדיברה באותה פגישה בגנות מורשתה היהודית של ראבל, אבל מודה שאמרה לנשים לבנות שאין לה אמון ביהודים. “הם לא ראויים לאמון”, היא אומרת ומוסיפה שראבל ריכלה מאחורי גבן של מנהיגות אחרות של הצעדה, במקום להתמודד איתן. “כל אחת ואחת מאיתנו שומעת דברים מעליבים. אבל אנחנו ממשיכות בכל זאת בעבודה”, הוסיפה.

זמן  קצר אחרי הפגישה, מאלורי, פרז וסרסור החליטו שהן לא רוצות לעבוד יותר עם ראבל. בדרכה החוצה, ראבל סימסה ליועצת בכירה לארגון אזהרה: אני מציעה שתדוני איתן על סוגיית האנטישמית הזאת”, כתבה. “הרטוריקה שלהן בעניין תפגע בתנועה”.