LOADING

Type to search

מאמרים

יהודים מרגישים בטוחים יותר במזרח אירופה השמרני מאשר במערב הליברלי

Share
מקור: commentary magazine

רושם שגוי אך מחלחל

מאת Evelyn Gordon

הנרטיב שאומץ על ידי יהודים אמריקאים רבים בימים אלה הוא שממשלות ימניות מאפשרות לאנטישמיות להתקיים, בעוד שממשלות ליברליות מאפשרות לקהילות היהודיות לפרוח. המסקנה של התזה הזאת היא שידידותו הפתוחה של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עם ממשלות הימין במזרח אירופה, נתנה דריסת רגל לאנטישמיות. הודות לסקר של יהודי אירופה שפורסם בשבוע שעבר, יש לנו כעת כמה עובדות על מנת לשפוט את התזה הזאת ונראה אכן שהעובדות מצביעות על כך שהיא אמינה.

המרכז הבינלאומי לפיתוח קהילתי של הג’וינט סקר 893 מנהיגים ואנשי מקצוע יהודים מכל רחבי אירופה ומצא כי באופן כללי, היהודים הרגישו בטוחים בכל מקום. עם זאת, היה הבדל מהותי בין מזרח ומערב אירופה.

במזרח, רוב מכריע של כ-96% מהמשיבים הרגישו בטוחים, בעוד שרק ארבעה אחוזים הרגישו לא בטוחים. במערב, 76% הרגישו בטוחים ו -24% הרגישו לא בטוחים. המשיבים ממקומות כמו פולין, הונגריה ורומניה – מדינות שנאשמות באופן שגרתי על כך שממשלותיהן הינן אנטישמיות ופשיסטיות באופן גבולי – הרגישו בטוחים יותר מאשר יהודים במדינות ליברליות כמו צרפת וגרמניה, בהפרש של 20 נקודות.

יתר על כן, “המשיבים במערב אירופה נטו יותר להתייחס לאנטישמיות כאיום מאשר אלו במזרח אירופה, ולדווח על הידרדרות במצב לעומת סקרים קודמים”, נכתב בדו”ח של הג’וינט. לא מדובר רק בתפיסה סובייקטיבית של המצב: מחקרים אחרים מצאו כי היהודים נוטים יותר לחוות אלימות פיסית במערב אירופה מאשר במזרח אירופה. בשנת 2017, למשל, 100,000 היהודים המתגוררים בהונגריה לא דיווחו על תקיפה פיזית ולו אחת, ואילו 250,000 היהודים בבריטניה דיווחו על כ-145 תקיפות שכאלו.

יהודים בשני האזורים ציפו שהאנטישמיות תלך ותחריף במשך חמש עד עשר השנים הבאות, וכתוצאה מכך המאבק באנטישמיות “היה בין שלוש העדיפויות הקהילתיות” לראשונה מאז תחילת השקת הסקר ב -2008. עם זאת, מזרח אירופה רשמה הטבה בנקודה זו לעומת המערב. “ניכר הבדל אזורי משמעותי בנוגע לציפיות להגברת האנטישמיות כאשר אלה במערב אירופה הביעו פסימיות במידה רבה יותר (75%) מאשר אלה במזרח (56%)”, כך נכתב בדו”ח.

ישנן שתי סיבות לכל התוצאות המנוגדות למה שהיה ניתן לכאורה לחשוב, אשר, כפי שציין הדו”ח, הן “היפוך של המצב … במרוצת מאתיים השנים האחרונות”. הראשונה היא העובדה השגויה מבחינה פוליטית כי אלימות נגד יהודים באירופה מגיעה בעיקר ממוסלמים אנטישמיים, ולא מהמגוון הימני או השמאלי של המפה הפוליטית (ראו להמחשה למשל את תקריות הירי במוזיאון יהודי ב-Brussels, בבית ספר יהודי ב-Toulouse ובסופרמרקט כשר ב-Paris). זאת ועוד, במערב אירופה, ממשלות ליברליות השקיעו עשרות שנים ביישום מדיניות הגירה ליברלית שהפיקה אוכלוסיות מוסלמיות גדולות. במזרח אירופה יש מעט מאוד מוסלמים, תחילה משום שעשורים של שלטון קומוניסטי גרמו לכך שמדינות אלה לא קסמו למהגרים מבחינה כלכלית ולאחרונה, משום שממשלות ימין החליטו על מדיניות הגירה מגבילה.

הסיבה השנייה היא ספקולטיבית יותר, שכן המתאם לא בהכרח מצביע על סיבתיות. עם זאת, כפי שציין הדו”ח, הממצאים מכילים רמזים למכביר: “העוינות כלפי ישראל בחברה הכללית נתפסת כחריפה יותר במערב אירופה; 88% מהמנהיגים במערב אירופה סברו שהתקשורת בארצותיהם מציגה את ישראל בצורה גרועה באופן קבוע, לעומת 36% בלבד מאלו במזרח אירופה”. גם כאן הנתונים האובייקטיביים תומכים בהשערה זו: בכל פעם שישראל יוצאת למבצע סיכול ומנע גדול, הרגשות האנטי-ישראליים עולים וצפים יחד עם העלייה בהתקפות אנטישמיות.

כולם חוץ מהאנטישמים עצמם מבינים שפעולותיה של ישראל אינן מצדיקות התקפות על אזרחים יהודים של מדינות אחרות, אך רגש אנטי-ישראלי משתולל גורם לאנטישמים להאמין שהחברה תסבול התקפות כאלה כל עוד ניתן להציג אותן כ”אנטי-ישראליות” בעליל. אמונה זו בכלל שאינה בלתי מבוססת. נביא דוגמא אחת: ההתקפה הידועה לשמצה של בית כנסת גרמני שנפגע על ידי פצצת תבערה ב -1994. הן בית המשפט קמא והן בית המשפט לערעורים קבעו כי לא מדובר בפשע אנטישמי, אלא רק צורה פנאטית מדי של התנגדות פוליטית למלחמתה של ישראל נגד חמאס בעזה. כתוצאה מכך, העבריינים קיבלו עונשי מאסר על תנאי בלבד.

בקצרה, העוינות כלפי ישראל בחברה מעודדת מעשים אנטישמיים בקרב אנשים שכבר מחזיקים באמונות אנטישמיות. ומכיוון שהעוינות כלפי ישראל מקורה בעיקר בשמאל בימים אלה, אין זה מפתיע שהעוינות הזאת גבוהה יותר במערב אירופה הליברלית מאשר במזרח אירופה השמרנית. לפיכך, שני התורמים העיקריים לאנטישמיות באירופה כיום הם – האנטישמיות האסלאמית ועוינות השמאל לישראל – הנפוצים יותר במערב הליברלי מאשר במדינות ה”פשיסטיות והאנטישמיות” של מזרח אירופה.

אף אחד מהנ”ל אינו מרמז על כך שאנטישמיות של הימין איננה מהווה בעיה אמתית; ברור שהדבר כך. כמו כן, אין זה אומר שלממשלות הימין במזרח אירופה ידיים נקיות בכל הנוגע לטיפול באנטישמיות; הן עמדו מאחורי כמה פעולות והצהרות שהבעייתיות שכרוכה בהן איננה ניתנת להכחשה. אין אף ערבות לכך שמפלגות לאומניות לא ייצאו מחר חוצץ נגד היהודים, כפי שהזהיר בשבוע שעבר רב אירופי בולט. הצניחה המהירה של מפלגת הלייבור לבור השופכין של האנטישמית מראה עד כמה מהר עמדות ידידותיות ליהודים יכולות להיעלם. כל זאת לא אומר שמצבה של אמריקה הוא בהכרח אנלוגי; ארצות הברית שונה מדי מאירופה בכדי שיהיה ניתן להצביע על קווים מקבילים.

עם זאת, להעמיד פנים, כפי שעושים יהודים אמריקאים רבים, שהאנטישמיות הימנית היא הסוג היחיד שאנו צריכים להביע דאגה כלפיה נכשלת במבחן המציאות, לפחות כפי שתמונת המצב באירופה מראה. המציאות האירופית דוחה את הטענה שממשלות ימין הן, מעצם הגדרתן, רעות ליהודים. ובהינתן המציאות, יחסיו ההדוקים של נתניהו עם ממשלות אירופה השמרניות יכולים למעשה לסייע במאבק באנטישמיות באותן מדינות על ידי חיזוק עמדותיהן החיוביות כלפי ישראל.

העולם מורכב הרבה יותר מהמשוואה הפשוטה “השמאל טוב, הימין רע” השוררת כיום בקרב יהודי אמריקה וההכרה במורכבות זו של המצב עשויה לעזור ליהודים הליברלים להבין יותר את אחיהם השמרנים, הן מבית והן מחוץ בישראל.

Evelyn Gordon, הכותבת עבור Commentary’s blog, היא עיתונאית ופרשנית המתגוררת בישראל.