LOADING

Type to search

האומות המאוחדות מחקרים

ארגון האומות המאוחדות ואנטישמיות: דו”ח הישגים לשנים 2008- 2017

Share
מקור: UN Watch

לחץ כאן למסמך PDF של הדו”ח

האנטישמיות היא נטל עולמי ומצריכה תגובה גלובלית בהתאם. בעקבות התקפות קטלניות שהסלימו ברחבי העולם בעשור האחרון, מ-Kansas עד Copenhagen, מ-Mumbai עד Toulouse, על האו”ם למלא תפקיד ייחודי במאבק בשנאה, הסתה ואלימות המופנות נגד יהודים.

אנטי-גזענות היא האידיאולוגיה שבייסוד האו”ם ומנגנוני זכויות האדם שלו. עם זאת, לעתים קרובות מדי, כפי שתועד בדו”ח המקיף המובא כאן בעניין פעולותיהם של בכירי מפחח, סוכנויות ומומחים מרכזיים של האו”ם בעשור האחרון, נראה כי האו”ם מזהה גזענות בכל מקום ואילו את האנטישמיות באף מקום.

לכך יש יוציאם מן הכלל בולטים. המזכיר הכללי Antonio Guterres, כמו קודמיו בתפקיד Ban Ki- moon ו-Kofi Anan, יצא בשורה של הצהרות חיוביות בדבר המאבק באנטישמיות. העצרת הכללית של האו”ם קיימה מפגש לא רשמי בנושא האנטישמיות ב -2015. תכנית הנחלת מורשת השואה של האו”ם לציבור הרחב מנציחה ומלמדת על השואה ומגיעה לקהלים רחבים ברחבי העולם.

לאחרונה פרסם אונסק”ו דו”ח שערך בשיתוף עם ה-OSCE (הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה) שמטרתו לסייע לקובעי מדיניות לתת מענה לאנטישמיות באמצעות חינוך. על אף אימוצן החוזר ונשנה של החלטות חד-צדדיות המגנות את ישראל והמדירות את המורשת היהודית הקדומה של ירושלים וחברון, אירח אונסק”ו, לאחר דחייה ראשונית, תערוכה על הקשר בן 3,000 השנים של העם היהודי לארץ ישראל .

למרבה הצער, החריגות מוכיחות את הכלל. במשך למעלה עשור, כאשר יהודים היו מועדים לטבח בהודו, צרפת, בלגיה, דנמרק ובמקומות אחרים, בין אם בבית ספר יהודי, במוזיאון, בבית כנסת או בסופרמרקט, סוכנויות האו”ם העיקריות ועובדיו הבכירים הממונים לטפל באפליה, עצמו על פי רוב עיניהם לנוכח האנטישמיות.

באסיפות המליאה של האו”ם, כמו העצרת הכללית ומועצת זכויות האדם, בהן מתקבלות מאות החלטות בשנה, כולל בנושאים הקשורים לאפליה גזעית ודתית, לא הייתה כל התייחסות לאיום האנטישמיות, אלא בכמה מילים חולפות שנכללו בהצהרות כלליות. עד שנת 2010, הן האסיפה הכללית והן מועצת זכויות האדם אימצו החלטות שנתיות שהתמקדו ב”השמצת האסלאם והמוסלמים”, והצריכו לשם כך דו”חות מיוחדים, אך מעולם לא נתקבלה החלטה אחת שטיבה לתת מענה לגילויי השנאה והאלימות נגד יהודים.

במהלך כהונתו בין השנים 2006 ל -2016 הכריז מזכ”ל האו”ם Ban Ki- Moon על יותר מ -100 גינויים של פיגועי טרור ברחבי העולם. כאשר ההתקפה כוונה למתפללים דתיים, למסגדים או לאנשי כמורה נוצריים, כללו גינויו שפה תקיפה נגד פגיעה בבני אדם על רקע אמונתיהם הדתיות.

לעומת זאת הוא נמנע משימוש בשפה חריפה בהתייחסו לפיגועי טרור נגד מטרות יהודיות, שרבות מהן אף לא גינה כלל. במשך עשור שלווה באלימות אנטישמית מזעזעת בעוצמתה, שמר מר Ban לעתים קרובות על שתיקתו. הוא הוכיח כי בעוד הוא ממהר לגנות את ההסתה האנטי-מוסלמית או פליטות פה מצד גופים פרטיים, הוא נכשל במתן מענה להסתה האנטישמית המתקיימת בחסות מדינות ומתפשטת ברחבי המזרח התיכון, לרבות הכחשת השואה של איראן, תיאוריות קונספירציה נגד יהודים וקריאות לביצוע רצח עם ביהודים.

הנציבה העליונה לזכויות האדם, Navi Pillay, ששירתה בשנים 2008 עד 2014, מיהרה לגנות פליטת פה כ”אנטי-מוסלמית” ואת הקריקטורות ה”מרושעות” של מגזין Charlie Hebdo. אך לנוכח התקפות פיזיות רצחניות נגד יהודים, כגון ירי בבית ספר יהודי ב-Toulouse, נותרה Pillay על פי רוב שותקת. גרוע מכך,  Pillay והבכירים שבסמכותה שבו והשמיצו ארגונים יהודיים על היותם לכאורה “לוביסטים חד-לאומיים” בשל שאיפתם של אלו האחרונים למנוע את האנטישמיות מלהכתים את כנס “Durban השני” של האו”ם בנושא גזענות.

הנציב העליון הנוכחי Zeid Ra’ad al-Hussein לא רק שהעלים את עינו מההסתה האנטישמית וההתקפות האלימות, למרות שהוא התייחס להסתה נגד המוסלמים ב-Myanmar, הוא חזר והתעסק, כפי שעשו בכירי או”ם אחרים, במה שחוקרת השואה Deborah Lipstadt מכנה הכחשת שואה רכה, וזאת באמצעות סדרה של הצהרות המבקשות למחוק את הממד היהודי של השואה.

המומחים המיוחדים של מועצת זכויות האדם של האו”ם בנושא הגזענות וחופש הדת צריכים לצאת כראשונים במחאה נגד אפליה ואלימות נגד יהודים. עם זאת, ככלל, בעלי הסמכויות שהתחלפו בתפקיד בעשור האחרון נכשלו במתן מענה על התגברות האנטישמיות, לרבות ההסתה הרצחנית נגד יהודים בעולם הערבי והמוסלמי, או התקפות קטלניות באירופה ובמקומות אחרים. לעומת זאת, הם הביעו מחאה בשמן של קבוצות אחרות שהיוו יעד לפורענות.

לבסוף, גופים מומחים כמו ועידת זכויות האדם וועידת האו”ם לביעור האפליה הגזעית (CERD), אשר בוחנים את ציות המדינות לאמנות בינלאומיות, מוכרחים לבקר באופן שוטף שחקנים ברמת המדינה בשל כל הסתה אנטישמית או אלימות המעמידה יהודים בסכנה, או פוגעת בזכויותיהם לממש בפועל את חופש דתם. עם זאת, בחינה של המסקנות המסכמות של ועידת זכויות האדם, בה השתתפו מדינות שונות לרבות מדינות ערביות ומוסלמיות שבהן ההסתה לאנטישמיות נפוצה, וכן מדינות שהיו עדות לרמות גבוהות של אירועים אנטישמיים בעשר השנים האחרונות, מגלה כי האנטישמיות מהווה מקור משני ביותר לדאגה.

כמו כן, מחקר ה-CERD שלנו לגבי מסקנות במדינות רבות, כולל ארגנטינה, דנמרק, צרפת, גרמניה, יוון, איראן, עיראק, ירדן, כווית, לבנון, מרוקו, עומאן, קטאר, רוסיה, שוודיה, טורקיה, איחוד האמירויות הערביות, אוקראינה וונצואלה, מראה כי הגוף בן 18 החברות הזכיר לעתים רחוקות התקפות אלימות על יהודים או צורות אחרות של אנטישמיות, בעוד שהוא הקדיש תשומת לב לאיסלאמופוביה או לאפליה נגד בני המיעוט הצועני.

יתרה על כף, אף על פי שההסתה האנטישמית מהעולם הערבי והמוסלמי היוותה מקור להשראה עבור התקפות אנטישמיות רבות ברחבי העולם, התייחס ה CERD לנאומי השנאה בארצות אלו רק כאשר הדברים שנאמרו הופנו לקבוצות אחרות, אך לא כאשר היעד היה יהודים.

לסיכום, דו”ח זה, על סמך עדויות גורפות בעשור האחרון, קובע כי הבכירים העיקריים וגופי המפתח של האו”ם שאמורים לגנות ולהיאבק באנטישמיות נכשלים במשימתם, למעט מקרים יוצאי דופן מצומצמים בהיקפם.

עתה הגיע הזמן למנהיגות. אנו קוראים למזכיר הכללי, Antonio Guterres, להודות בכישלון הברור של הגוף העולמי בכל הנוגע למאבק באנטישמיות, ולקבוע תכנית פעולה שתגייס את בעלי העניין העיקריים של האו”ם, ובמיוחד את אנשי מנגנון זכויות האדם, לשאת באחריותם להתמודדות עם אפליה, שנאה או אלימות כלפי יהודים ברחבי העולם.