LOADING

Type to search

מאמרים צרפת שונות

טיהור אתני בצרפת: אנטישמיות מוסלמית

Share
מקור: gatestoneinstitute

מאת גי מילייאר (Guy Millière)

  • כתובות גרפיטי שרוססו על בתים בבעלות יהודית קוראות לבעלים “לברוח מיד” אם ברצונם לחיות. מכתבים בעילום שם עם כדורים חיים נשלחים לתיבות דואר של יהודים.
  • כיום, משתמשים בחוקים שנועדו להעניש את מי ששולח איומים אנטישמיים כדי להעניש את מי שמגנה את
    האיומים. מהדורה חדשה של ספר ללימוד היסטוריה לכיתה ח’ הנלמד בבית ספר ציבורי קובעת כי בצרפת אסור למתוח ביקורת על האסלאם.
  • יהודים צרפתים שיכולים לעזוב את המדינה עוזבים. רוב העזיבות נעשות בחופזה, משפחות יהודיות רבות 
    מוכרות את בתיהן במחיר נמוך בהרבה ממחיר השוק. אזורים יהודיים שבעבר היו שוקקים נמצאים כיום על סף הכחדה.
  • “הבעיה היא שהאנטישמיות כיום בצרפת מגיעה פחות מהימין הקיצוני ויותר מאנשים בני הדת או התרבות המוסלמית” – ראש הממשלה לשעבר מנואל ואלס. 29 בינואר, שוב בסרסל, ילד בן 8 חובש כיפה מוכה על ידי שני נערים. 

יום שישי, 12 בינואר 2018. סרסל, עיר בפרבריה הצפוניים של פריז. נערה בת 15 חוזרת מבית הספר התיכון. היא עונדת שרשרת עם מגן דוד ולובשת תלבושת של בית ספר יהודי. אדם תוקף אותה בסכין, חותך את פניה ונמלט. פניה הושחתו לכל החיים.

שנה קודם לכן, בפברואר 2017, בבונדי שני יהודים חובשי כיפה הוכו קשות במקלות ומוטות מתכת. לאחד היהודים נקטעו אצבעות עם מסור.

לפני כן, במרסיי, מורה יהודי הותקף באמצעות מצ’טה על ידי תלמיד תיכון שאמר כי הוא רוצה “לערוף ראש של יהודי”. המורה השתמש בתורה שנשא עמו כדי להגן על עצמו. הוא נשאר בחיים אבל נפצע קשה.

בצרפת, ההתקפות האנטישמיות הולכות ומתרבות.

רובן מתרחשות לאור יום, והיהודים יודעים שעליהם להיזהר ברחוב. ישנם תוקפים הפורצים לבתים יהודים.

בספטמבר 2017, רוג’ה פינטו, נשיא ציונה, ארגון פרו-ישראלי מוביל בצרפת, הוכה והוחזק במשך שעות על ידי אנשים שפתחו את דלתו בכוח.

שרה חלימי, יהודיה קשישה, הוכתה ועונתה בדירתה בפריז ולאחר מכן הושלכה מהמרפסת.

ב-18 בינואר 2018, שישה ימים לאחר התקיפה בסרסל, אחד ממנהיגי הקהילה היהודית במונטריי שבמזרח פריז עונה כל הלילה על ידי שני גברים שפרצו לדירתו דרך החלון ותקפו אותו בזמן שישן.

כתובות גרפיטי שרוססו על בתים בבעלות יהודית קוראות לבעלים “לברוח מיד” אם ברצונם לחיות. מכתבים בעילום שם עם כדורים חיים נשלחים לתיבות דואר של יהודים ובהם כתוב כי הכדור הבא מיועד לראשו של הנמען.

המילה “יהודי” צבועה באותיות דפוס על חנויות ומסעדות יהודיות. ביום השנה השלישי למתקפת הטרור על סופרמרקט כשר בפריז, חנות כשרה אחרת הועלתה באש ונהרסה.

“בשנתיים האחרונות אחד מתוך שלושה מעשי גזענות שבוצעו בצרפת היו נגד יהודים, בעוד שהיהודים מהווים פחות מ- 1% מאוכלוסיית צרפת”, ציין דו”ח שפורסם לאחרונה והוגש לממשלת צרפת על ידי השירות להגנת הקהילה היהודית.

“שיעור האנטישמיות עלה מאוד לאחרונה”, הוסיף הדו”ח, ו”מעשי תוקפנות שאינם גורמים לנפגעים אינם מדווחים יותר. רוב הקורבנות מרגישים חסרי אונים וחוששים מתגובת נקם אם יגישו תלונה”.

יהודים צרפתים שיכולים לעזוב את המדינה עוזבים.

מי שעדיין לא החליט לעזוב או שאין ברשותו משאבים כלכליים עובר לשכונות בטוחות יותר.

רוב העזיבות נעשות בחופזה, משפחות יהודיות רבות מוכרות את בתיהן במחיר נמוך בהרבה ממחיר השוק. ישנן משפחות שמוצאות את עצמן, בסופו של דבר, בדירות קטנות מדי, אבל הן מעדיפות את חוסר הנוחות על פני הסכנה של שוד או רצח.

הקהילה היהודית בצרפת היא אולי עדיין הגדולה באירופה, אולם היא מתכווצת במהירות. בשנת 2000 הוערך מספרה ב-500,000 נפש, אולם כיום יש בצרפת פחות מ- 400,000 יהודים ומספר זה ממשיך לרדת. אזורים יהודיים שבעבר היו שוקקים נמצאים כיום על סף הכחדה.

“מה שקורה הוא טיהור אתני מבלי לקרוא לילד בשמו. בתוך מספר עשורים, לא יהיו יהודים בצרפת”, לדברי רישאר אבוטבול, נשיא הקונפדרציה של יהודי צרפת וידידי ישראל.

אם לא יהיו יהודים בצרפת, צרפת תחדל להיות צרפת, אמר ראש ממשלת צרפת לשעבר, מנואל ואלס, בשנת 2016. אולם הוא לא עשה דבר בנידון.

הוא אמר לאחרונה כי עשה כמיטב יכולתו, וכי לא היה יכול לעשות יותר. “הבעיה היא”, הוא אמר, שהאנטישמיות כיום בצרפת מגיעה פחות מהימין הקיצוני ויותר מאנשים בני הדת או התרבות המוסלמית”.

הוא הוסיף כי בצרפת, במשך עשרים שנה לפחות, כל התקיפות נגד יהודים שבהן התוקף זוהה היו על ידי מוסלמים, וכי כך קורה גם בתקיפות שאירעו לאחרונה.

ואלס נפגע עד מהרה מהשלכות הדברים הכנים שאמר. הוא נדחק לשולי המפה הפוליטית. אתרי אינטרנט מוסלמים כינו אותו “סוכן של הלובי היהודי” ו”גזען”. מנהיגים לשעבר ממפלגתו, כמו שר החוץ לשעבר, רולאן דומא, אמרו כי אשתו של ואלס יהודיה ורמזו כי הוא נמצא “תחת השפעתה”.

בצרפת, מסוכן לומר את האמת על אנטישמיות מוסלמית. עבור פוליטיקאי, זוהי התאבדות.

פוליטיקאים צרפתים, מימין ומשמאל, יודעים כי תקינות פוליטית שולטת, וכי אם יעברו על כלליה הבלתי כתובים הם יוקעו על ידי התקשורת ויוחרמו. הם יודעים שיש מילים שאסור להשתמש בהן יותר בצרפת, וכי ארגונים “נגד גזענות” מבטיחים שאיש לא יוכל למתוח ביקורת על האסלאם.

מהדורה חדשה של ספר ללימוד היסטוריה לכיתה ח’ הנלמד בבית ספר ציבורי קובעת במפורש כי בצרפת אסור למתוח ביקורת על האסלאם, ומצטטת החלטה של בית משפט התומכת בטענה זו.

הפוליטיקאים רואים כי מספר המוסלמים בצרפת כה גדול כעת, עד כי למעשה בלתי אפשרי לנצח בבחירות ללא הקול המוסלמי, וכי ההפרש בשיעור הילודה בין מוסלמים ללא מוסלמים ייאלץ אותם לחזר אחר הקול המוסלמי ביתר שאת בשנים הקרובות.

הפוליטיקאים רואים גם כי הולך וגדל מספרם של 600 “אזורים מחוץ לתחום” במדינה שבהם מוסלמים קיצונים עלולים להרוג או שהתפרעויות אלימות יכולות לפרוץ בהן בכל רגע. בצרפת, יותר מ- 500 איש נרצחו או הפכו נכים כתוצאה מאנשי טרור אסלאמי בתוך פחות מארבע שנים.

פוליטיקאים רואים גם כי גלי המהגרים מהמזרח התיכון ומאפריקה יצרו שכונות עוני שאינן בשליטת המשטרה, כי בתי הכלא הצרפתיים נמצאים על סף פיצוץ, וכי ליהודים אין משקל אלקטורלי ואין להם למעשה כוח.

הפוליטיקאים בוחרים לכן ברפיון, הכחשה, פחדנות.

בשכונות המוסלמיות בצרפת, אימאמים מוסלמים מגנים את “השפעתם הרעה” של יהודים ומפיצים תאוריות קונספירציה אנטישמיות. הפוליטיקאים הצרפתים מחרישים.

חנויות ספרים מוסלמיות בצרפת מוכרות ספרים שבמקומות אחרים נאסרה מכירתם, כמוהפרוטוקולים של זקני ציון השקרי ודיסקים ו-DVD של נאומים אנטישמיים אלימים של מטיפים קיצוניים. לדוגמה, יוסוף אל קרדאווי, מנהיגם הרוחני של האחים המוסלמים, שנאסר עליו להיכנס לצרפת ולארה”ב, אומר שחבל שהיטלר לא “סיים את העבודה”. הפוליטיקאים הצרפתים מחרישים.

למרות שבתי כנסת בצרפת לא הותקפו מאז 2014, כולם מאובטחים בכל שעות היממה על ידי חיילים חמושים באפודי מגן ומוגנים מאחורי שקי חול, וכך גם בתי ספר ומרכזי תרבות יהודיים.

כיום, משתמשים בחוקים שנועדו להעניש את מי ששולח איומים אנטישמיים כדי להעניש את מי שמגנה את האיומים.

לפני שש שנים, פרסם הסופר רנו קאמי את הספר Le Grand Remplacement(“התחלופה הגדולה”). בספרו הוא אומר, כי לא זו בלבד שאת מקומם של היהודים והנוצרים תופסים מוסלמים, אלא הם גם נתונים לעתים קרובות להטרדות ולרדיפות. הוא קונן על הרס כנסיות ותיאר תקיפות של יהודים כ”פוגרום איטי”. הוא זכה לגינוי בגין “הסתה לשנאה”.

לאחרונה, העיתונאי אריק זמור ציין כי בשכונות המוסלמיות, המוסלמים חיים כיום “על פי חוקיהם” ומאלצים לא מוסלמים לעזוב. הוא נמצא אשם בגין “הסתה” ונקנס.

כתב שלאחרונה עשה סרט תיעודי על שכונות מוסלמיות בצרפת הגיע למסקנה כי האחים המוסלמים וארגונים אסלאמיים קיצוניים אחרים משתלטים על קהילות מוסלמיות צרפתיות תוך הטפת שנאה כלפי היהודים והמערב, וכי בבעלותם בתי ספר רבים שבהם מלמדים ג’יהאד.

ממשלת צרפת, הוא הוסיף, מממנת בתי ספר אלה ולכן היא שותפה לפשע וזורעת את זרעי החורבן שיכול בקלות לחרוג מעבר להיעלמות יהדות צרפת. “כיבוש המערב”, הוא אמר, ייעשה ללא מלחמה אלא בשקט, בהסתננות ובחתרנות. אף תחנת טלוויזיה צרפתית לא שידרה או מתכננת לשדר את הסרט. סרט התעודה שודר רק בישראל.

הפגנות אנטי ישראליות תומכות בטרור. אנשים צועקים “מוות ליהודים אולם אף פעם לא עוצרים אותם בגין “דברי שטנה”.

הסקרים מראים כי הפצת אנטישמיות מוסלמית באין מפריע והאלימות הנובעת ממנה גרמה לעלייה במקרי האנטישמיות המזכירה בבירור תקופות חשוכות בהיסטוריה.

יותר ויותר צרפתים אומרים כי היהודים בצרפת “רבים מדי”, ו”בולטים מדי”.

מדוחות שהוכנו עבור משרד החינוך עולה כי ביטויים כגון “אל תתנהג כמו יהודי”, שמטרתם למתוח ביקורת על תלמיד שאינו אומר מה שהוא חושב, נפוצים בבתי ספר ציבוריים. תלמידים יהודיים הופכים יותר ויותר מושא ללעג – ולא רק מצד תלמידים מוסלמים.

לפני מספר ימים הבדרנית לורה לון זכתה במקום הראשון בתוכנית הריאליטי “France’s Got Talent”. חלק מהבדיחות שלה לעגו לעובדה שהיו פחות יהודים בעולם בשנת 1945 לעומת 1939. ארגונים יהודים מחו, אך לשווא. היום היא מופיעה בפני אולמות מלאים מפה אל פה. הבדרן האנטישמי דיודונה ממלא גם הוא אצטדיונים בהופעותיו.

לאחרונה ביקש בית ההוצאה לאור היוקרתי בצרפת, גלימאר, להוציא לאור מחדש את מאמריו האנטישמיים של פרדינאן סלין, מעריץ צרפתי של גרמניה הנאצית ותומך נלהב בהשמדת יהודי אירופה בתקופת שלטון וישי בצרפת. ראש ממשלת צרפת, אדואר פיליפ, אמר כי הוא תומך בפרסום מחדש, והדגיש כי לא ניתן להתכחש “לתפקידו המרכזי” של סלין בספרות הצרפתית”. צייד הנאצים המפורסם, סרז’ קלרספלד, השיב כי “אסור לפרסם שוב את המאמרים ששלחו את הוריו אל מותם”. הוצאת גלימאר דחתה זמנית את הפרסום.

לפני מספר שנים מאמרים רבים עסקו בחובה “לזכור ולא לשכוח” את מה שנעשה ליהודים. לפני חודש, ב-27 בינואר, ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, אף עיתון צרפתי לא הזכיר יום זה.

נשיא צרפת, עמנואל מקרון, לא אמר דבר. הוא צייץ והזכיר את “אושוויץ” ואת הצורך “לשמור על שלום, אחדות וסובלנות”. הוא לא אמר מילה על יהודים או על השואה. קשה לראות היכן מתקיימים “שלום, אחדות וסובלנות” בצרפת – במיוחד אם אתה יהודי צרפתי.

ד”ר גי מילייאר הוא מרצה באוניברסיטת פריז אשר כתב 27 ספרים על צרפת ואירופה.