שואה


שואה -
Holocaust (באופן מילולי, קורבן שנשרף כולו באש) - תוצאת האנטישמיות הנאצית. רצח העם המתוכנן של יהדות אירופה, רוסיה, הבלקן וצפון אפריקה, שהוצא לפועל תחת אדולף היטלר- לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. המונח "שואה" הוחל לראשונה על השמדת יהודי אירופה, ככל הנראה בשנת 1942. מאז הוא שימש לביטוי מעשי רצח המוניים של מיעוטים אחרים. "השואה" מתייחסת בעיקר לרצח היהודים ע"י הנאצים, ובאנגלית נכתבת המילה עם אות גדולה בראשיתה. עפ"י ארכיבי   Bad Arolsen, שהיו מסווגים עד לאחרונה, הנאצים הרגו בערך 17 מיליון איש במחנות הריכוז והעבודה בכפייה, כמו גם ביחידות המוות ואמצעים אחרים, בנוסף לאלו שנהרגו בקרב. הערכות אחרות של מס' ההרוגים מגיעות גם ל-26 מיליון. מלבד היהודים, כללו הקורבנות צוענים, הומוסקסואלים, מוגבלי יכולת פיזית ומנטלית ואסירים פוליטיים. מכל מקום, רצח הצוענים היה חלקי ותהליך המתת החסד הופסק לאחר מחאות בגרמניה. רק היהודים נחשבו כקבוצה "גזעית" ונרצחו באופן שיטתי.

 

חשוב להדגיש שלרצח היהודים לא הייתה כל אופוזיציה מצד היהודים בגרמניה, מלבד מרידות בגטאות שנבעו מייאוש, אך הדבר נבע בעיקר ממדיניות המדינה.

 

היטלר שב וחזר על סלידתו מיהודים, וכתב על כך ב"מיין קמפף".רדיפת יהודים החלה מעט אחרי עלית הנאצים לשלטון בשנת 1933. חרם על עסקים יהודים החל באפריל 1933 והחוקים הראשונים נגד יהודים חוקקו ב- 7/4/1933 , ב"חוק לשיקום השירות המדינה", שאסר על יהודים למלא תפקידים בשירות. יהודים נדחקו מהחברה הגרמנית באופן הדרגתי, נשללו מהם משרותיהם האקדמיות ורכושם הופקע. חוקי נירנברג, שאושרו ב-1935, שללו מיהודים את אזרחותם הגרמנית ואסרו על נישואים או מגע מיני בין יהודים ללא יהודים. אדם עם 1-2 סבים יהודים סווג כבן ל"גזע מעורב", בעוד אלו שלהם 3-4 סבים יהודים סווגו כיהודים. חוקי נירנברג אושרו ב- Reichstag בהצבעת רוב, על אף שהיטלר יכול היה לאשרם תוך שימוש בסמכויות הדיקטטוריות שניתנו לו ב"חוק ההסמכה". Kristallnacht (ליל הבדולח) בנוב' 1938, היה פוגרום עקוב מדם. למעלה ממאה יהודים נהרגו ו"קנס" הוטל על יהודים בסך של מיליארד רייכסמרק.

 

בנאום ב-    30/1/1939, היטלר הזהיר:

 

"אם היהדות הפיננסית הבינ"ל באירופה ומחוצה לה, מסוגלת, פעם נוספת, למשוך את המדינות למלחמת עולם, אז התוצאה לא תהיה ניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה!"

 

ב-1942, הוא התייחס להשמדת יהודי אירופה כעובדה קיימת:

 

"אנו רואים בברור כי מלחמה זו תוכל להסתיים רק בהשמדת העמים הגרמנים, או שעל היהדות להיעלם מאירופה. כבר אמרתי זאת ב- 1/9/1939 (כך במקור) ב- Reichstag הגרמני...מלחמה זו לא תסתיים באופן בו היהודים חוזים אותה, כלומר שהעמים האריים האירופאים ייעלמו; אלא, תוצאת מלחמה זו תהיה השמדת היהדות. פעם אחת כל האחרים לא ידממו למוות לבדם; פעם אחת החוק ההודי הקדום ימלא תפקיד: עין תחת עין, שן תחת שן."

 

הגרמנים שקלו כמה פתרונות ל"בעיה היהודית", לרבות הגירה בכפייה והעברה למדגסקר. במשך תקופת מה, הם התירו ליהודים לעלות לפלסטינה ולקחת כמות מוגבלת מרכושם תחת ה"הסדר". מכל מקום, הבריטים סגרו את פלסטינה בפני הגירה יהודית בשנת 1939. הגרמנים מצאו גם שמדינות נוספות לא היו מעונינות ביהודים. עם קיום ועידת Evian les Bains, שנערכה בשנת 1938, מדינה אחר מדינה הצהירו כי הן אינן יכולות לקבל מהגרים יהודים. ועידת Evian שכנעה את הגרמנים כי הם לא יוכלו להיפטר מהיהודים באמצעות הגירה בכפייה. בכדי להוכיח לעולם שאיש אינו מעונין ביהודים, השלטון הנאצי ארגן אונייה שנשאה מהגרים אלו. ב-1939, אניית הנוסעים St. Louis, שנשאה פליטים יהודים, לא הצליחה להורידם בקובה, עקב הדרישות הסחטניות של ממשלת קובה. הנשיא האמריקני Franklin D. Roosevelt הורה למשמר החופים האמריקני למנוע את עגינת האונייה בארה"ב. ה- St. Louis  הורידה לבסוף את נוסעיה באירופה, שם רובם נהרגו לאחר מכן בשואה.


במהלך המלחמה, הקונסוליות האמריקניות ואלו של מדינות אחרות שהיו בתחילה נייטרליות, מילאו תפקיד פעיל בטבח יהדות אירופה, ע"י איסור מתן אשרות הגירה ומעבר ליהודים. מדיניות זו נמשכה גם לאחר שנודע בודאות כי היהודים היו קורבן לרצח המוני, ומשמעות איסור מתן האשרות היה מוות ודאי.


עיתוי ההחלטה לרצח יהודי אירופה אינו ברור, וככל הנראה טושטש בכוונה ע"י המשטר הנאצי. כאשר גרמניה תקפה את פולין ב-1939, הקימה גרמניה כוחות משימה מיוחדים, Einsatzgruppen (כוחות משימה מיוחדים), שתפקידם היה לקבץ את היהודים, במטרה עתידית להורגם. הכוחות היו נתונים לפיקוח SS Gruppenfuhrer Reinhard Heydric, ר' המשרד הראשי לביטחון הרייך, שהיה אחראי לפני כן על פיקוח על ההגירה היהודית מגרמניה: ב-    21/9/1939, קבע מכתב מ- Heydrich לראשי כל משטרת הביטחון Einsatzgruppen    כדלקמן:

 

צריך להבחין בין:

 

1. המטרה הסופית 

2. חלקים בהוצאה לפועל של מטרה זו (אותם ניתן להוציא לפועל תוך פרק זמן קצר). 
הצעדים המתוכננים דורשים את ההכנה היסודית ביותר הן מבחינה טכנית ומנקודת המבט הכלכלית.

 

אין צורך לומר שהמשימות בהקשר זה אינן יכולות להיות מפורטות. ההוראות וההנחיות שלהלן משמשות בו זמנית להמרצת ראשי ה- Einsatzgruppen לשיקול מעשי.

 

הצורך הראשון בהשגת המטרה הסופית הוא ריכוז יהודי המדינה בערים הגדולות. על הדבר להתבצע באופן מיידי.

 

(ההדגשה נוספה. ר' http://www.nizkor.org/hweb/orgs/german/einsatzgruppen/esg/mt/lfh.html    למכתב המלא).

 

האמור לעיל מציע כי המשטר הנאצי החליט כבר על "המטרה הסופית" של רצח, לפחות של יהודי מזרח אירופה, אך נזהר שלא להשאיר עקבות מפלילות בכתב. נראה כי הוראה זו הייתה אחראית לריכוז היהודים בגטאות.

 

ב-1941, החלה גרמניה לרצוח יהודים באופן רציני. בהכנה למבצע ברברוסה, הפלישה לרוסיה, הוקמו ה- Einsatzgruppen ויחידות המשטרה המיוחדת, שמטרתם הייתה לשלול מיהודים את רכושם ולהרגם בשטחים הכבושים, בעיקר אוקראינה והמדינות הבלטיות, עם התקדמות ה- Wehrmacht. בערך מיליון וחצי יהודים נהרגו כך, ביריות ואמצעים נוספים (ר' http://www.holocaust-history.org/intro-einsatz/# I).


ה- Einsatzgruppen הללו הורכבו מה- SS ,SD SiecherheitsDienst - שירות הביטחון, הגסטאפו והמשטרה. בנוסף למשטרה ול-   Einsatzgruppen, יחידות ה- SS הוקמו ממשתפי פעולה אוקראינים ולטבים.

 

סביר כי ההחלטה העקרונית לרצוח את כל יהודי אירופה התקבלה באמצע 1941, על פי Gord Mcfee. ב- 31/7/1941, Hermann Goering הוציא את ההוראה שלהלן ל- SS Gruppenfuhrer Reinhard Heydrich .Heydrich היה ר' המשרד הראשי לביטחון הרייך ועל כן אחראי גם על משטרת הביטחון (הגסטאפו) ושירות הביטחון ( SD ). ההוראה קבעה:

 

תוך לקיחה בחשבון של המשימה שכבר ניתנה לך בהנחיה מה- 24/1/1939, עליך להביא, באמצעות הגירה או פינוי, לפתרון לשאלה היהודית, באופן המיטבי האפשרי עפ"י הנסיבות באותה עת, אני מטיל עליך כעת לערוך את כל ההכנות הארגוניות, פונקציונליות וחומריות לפתרון מלא של השאלה היהודית [Gesamtlösung der Judenfrage] בספרת ההשפעה הגרמנית באירופה.

 

כל עוד הדבר נוגע גם לתחום השיפוט של הסוכנויות המרכזיות, גם הן יהיו מעורבות.

 

עוד אני מטיל עליך להעביר אלי בזמן הקרוב תכנית כוללת של הצעדים הארגוניים, הפונקציונליים והחומריים שיש לנקוט בהכנות ליישום הפתרון הסופי המבוקש של השאלה היהודית [Endlösung der Judenfrage].

 

נראה כי זוהי ההופעה הידועה הראשונה של המונח "Endlösung der Judenfrage". מכל מקום, "הפתרון הסופי" למעשה כבר החל. בסוף שנת 1941, ה- Einsatzgruppen כבר רצחו בערך חצי מיליון יהודים בשטחי ברה"מ הכבושה. ייתכן שהדבר הושפע מכניסתה של ארה"ב למלחמה לאחר המתקפה היפנית על פרל הרבור. פסקה ביומנו של שר התעמולה של הרייך Joseph Goebbels, מ- 12/12/1941, אומרת:

 

Bezüglich der Judenfrage ist der Führer entschlossen, reinen Tisch zu machen. Er hat den Juden prophezeit, daß, wenn sie noch einmal einen Weltkrieg herbeiführen würden, sie dabei ihre Vernichtung erleben würden. Das ist keine Phrase gewesen. Der Weltkrieg ist da, die Vernichtung des Judentums muß die notwendige Folge sein.

 

ביחס לשאלה היהודית, ה- Führer החליט לבצע תנופה חלקה. הוא ניבא ליהודים כי אם הם יגרמו למלחמת עולם נוספת, הם יחיו לראות את השמדתם בה. זו לא הייתה סיסמא. מלחמת העולם כבר כאן, והשמדת היהודים חייבת להיות התוצאה המתבקשת. ( Die Zeit ,9/1/1998).

 

ב-20/1/1942, נערכה ועידה בפרבר הברלינאי Wannsee, בראשות Heydrich. ועידת Wannsee לא קבעה את גורל יהדות אירופה, שכבר נקבע. היא רק קבעה את עליונותו של Heydrich וקבעה מדיניות של משלוח יהודי אירופה למזרח להשמדה, וסיום מדיניות ההגירה בכפייה. הייתה זו ככל הנראה תוצאתה של פריצת מלחמת העולם השנייה, שחיסלה את האפשרות לסחיטת כספים מארגונים יהודי אמריקנים להצלת יהודים, וככל הנראה גם זירזה את החלטתו של היטלר לביצוע הטבח בכל יהודי אירופה, שביולי 1941 רק "קיווה לפתרון".

 

על אף שועידת Wannsee שקלה הצעדת יהודים למזרח ברגל, לבסוף היה נראה מעשי יותר להעלותם אותם על רכבות למשלוח. יהודים בהולנד אולצו לרכוש כרטיסי נסיעה הלוך ושוב מחברת הרכבות הגרמנית, על אף שהם מעולם לא השתמשו בכרטיסי החזרה. במזרח, בעיקר בפולין, מחנות הריכוז נבנו היכן שהיהודים הועבדו למוות, הומתו בגז או נהרגו ב"ניסויים" שונים. כמה שרדו את המלחמה, בעבודה עבור הגרמנים כעבדים, או במחנות או במפעלים בבעלות Krupp, Siemens, Messerschmidt וחברות תעשייה גרמניות נוספות. Heydrich   עצמו לא חי כדי להוציא לפועל את הפתרון הסופי, מאחר שהוא נרצח ע"י פרטיזנים צ'כים שתקפו את מכוניתו במאי 1942. הוא נפטר מפצעיו ביוני. טבח יהדות אירופה קיבל את שם הקוד "מבצע Reinhard".

 

מהמחנות אליהם נשלחו יהודים, שבעה נחשבו ל- Todeslager (מחנות מוות) או vernichtungslagers (מחנות השמדה). אלו הוקמו במוצהר להשמדה מהירה, וכללו תאי גז או מנגנוני הרג אחרים ומשרפות להרג אנשים והיפטרות מהגופות. מחנות אחרים היו מחנות ריכוז או עבודה, היכן שאסירים מתו בדרך כלל מהתשה, עבודת פרך, מחלות, רעב ו"ניסויים". כמה ממחנות המוות נבנו במיוחד במסגרת מבצע Reinhard , בעוד אחרים כללו מחנות מוות, אך היו גם מחנות ריכוז או עבודה.

 

מתוך שמונת מחנות המוות, שבעה יועדו להרג יהודים. השמיני, Jasenovak, יועד להרג סרבים, והופעל ע"י ה- Ustase הקרואטי. ב- Sobibor, אסירי מלחמה רוסים הוחזקו יחד עם יהודים. מרידות ב- Sobibor ו- Treblinka גרמו לנאצים לסגרם ב-1943. להלן:

 

מחנה

מיקום

מס' הרוגים משוער

Auschwitz II

Oswiecim     Brzezinka  , פולין

1,100,000 - 1,400,000

Belzec

Belzec  , פולין

436,000 - 600,000

Chelmno

Chelmno , פולין

152,000 - 320,000

Jasenovak

יוגוסלביה

500,000 - 840,000

Majdanek

Lublin , פולין

78,000 - 360,000

Maly Trostenets

בלרוס

60,000 +

Sobibor

Sobibor  , פולין

170,000 - 250,000

Treblinka

Treblinka , פולין

800,000

 

בנוסף למחנות המוות היו מאות מחנות ריכוז, מחנות עבודה ומחנות מעבר. בכל מחנה שכזה היו עלולים להיות אלפי קורבנות. היה אפילו מחנה על אדמה בריטית ב- Alderney, אי בתעלה. הוא נקרא Aurigny, השם הצרפתי ל- Alderney . בין מחנות הריכוז והעבודה הידועים לשמצה ביותר:

 

Bergen-Belsen - "נקודת איסוף" בגרמניה, בו נהרגו קרוב ל-70,000 יהודים.

 

Buchenwald - מחנה עבודה בגרמניה, שם נהרגו קרוב ל-56,000 יהודים.

 

Dachau - הוקם בגרמניה כמחנה הריכוז הראשון ב-1933. קרוב ל-130,000 אסירים פוליטיים ויהודים נהרגו בו.

 

Flossenbürg - מחנה עבודה גרמני בו נהרגו קרוב ל-30,000 יהודים.

 

Mauthausen - מחנה עבודה אוסטרי. קרוב ל-100,000 הרוגים.

 

Ravensbrück - מחנה עבודה גרמני; קרוב ל-100,000 הרוגים.

 

Theresienstadt - מחנה עבודה ומעבר בו נהרגו לפחות 35,000 יהודים.

 

דבר ההשמדה וקיומם של המחנות היה ידוע לשלטונות בנות הברית, שהסתירו זאת מהציבור. חיילי בנות הברית היו המומים והתקשו להאמין כשגילו את המחנות הראשונים ושחררו את האסירים המורעבים שניצלו.

 

קרוב לשישה מיליון יהודים נרצחו המחנות המוות, הריכוז, מעשי טבח אזוריים ומרידות בגטו, בעיקר מרד גטו ורשה ומרד גטו וילנה. מדינות אירופה ומדינות נוספות היו שותפות סבילות לדבר עבירה, בכך שלא הציעו מחסה ליהודים שניסו לברוח מאירופה הכבושה ע"י הנאצים. המופתי הגדול של ירושלים,שהיה נאצי, Hajj Amin Al Husseini, שידל מדינות אירופאיות נייטרליות בכדי להבטיח שלא יעניקו אזרחות ליהודים שינסו לעזוב את השטחים שנכבשו ע"י גרמניה.

 

ההסתדרות הציונית יכלה בעצם לעשות רק מעט מאוד להצלת יהודי אירופה. שערי פלסטינה ננעלו ע"י הספר הלבן הבריטי משנת 1939,   ארגון צנחנים לצנוח מעבר לקווי האויב ולסייע ליהודים ולקבוצות פרטיזנים, עליה ב' הלא חוקי, ויהודים פלסטינים לחמו בבריגדה היהודית. לאחר המלחמה, ציונים ארגנו את "הבריחה" לסייע לניצולים לצאת מאירופה.

 

השואה והקמתה של ישראל- ניצולי המלחמה לא הורשו להיכנס לישראל מעבר ל- 15,000 שהורשו לעלות מדי שנה ע"י המנדט הבריטי, והוחזקו במחנות עקורים. ארה"ב ומרבית מדינות אירופה סירבו להכניס אליהן את היהודים הללו. לעקורים לא היה לרוב עניין לשוב למדינות מוצאם, מאחר שלא נותר להם שם דבר. הציונים באירופה, בסיוע מפלסטין והחיילים הציונים ששירתו בצבא ארה"ב וצבאות נוספים של בנות הברית, ארגנו את "הבריחה"- הברחה בלתי חוקית של יהודים מאירופה לפלסטין, על אף האיסור הבריטי על הגירה יהודית.

 

על אף השואה, הבריטים המשיכו לרדוף ולדחות אוניות מהגרים בלתי חוקיים כל אימת שיכלו. קיומם של 250,000 העקורים הללו, ניצולי השואה, החיים במחנות באירופה, יצר לחץ פוליטי על בריטניה להתיר להגירה יהודית לפלסטינה, אך לאור הלחץ הערבי, ממשלת בריטניה לא שינתה את מדיניותה. הדבר זירז את המרד המזוין של המחתרת היהודית, שהוביל בתורו להצהרה הבריטית על כך שבריטניה תוותר על המנדט בפלסטינה. במובן זה, השואה הייתה הסיבה הקרובה ביותר להקמת מדינת ישראל.

 

חסידים וגיבורים- על אף שהשאה התאפשרה במידה רבה עקב שיתוף הפעולה הסביל או הפעיל של העמים הכבושים כמו גם הגרמנים, למעלה מ-20,000 איש הוכרו כ"חסידי אומות עולם" ע"י ארגון הזיכרון "יד ושם". יחידים רבים במדינות הכבושות, לרבות אלפי פולנים, דנים, הולנדים, צרפתים, בלגים, אוקראינים ומאות אחרים, ביכנו את חייהם להחבאת והצלת יהודים. דיפלומטים הפרו הוראות בכדי להציל יהודים ולהעניק להם אשרות. בין המקרים הבולטים ביותר:

 

המחתרת הדנית כולה והעם הדני סירבו לשתף פעולה עם הוראות הגירוש, ואפשרו למרבית יהודי דנמרק לברוח לשוודיה הנייטרלית. המקרה של דנמרק מוכיח כי התנגדות נחושה עמדה לניסיונות ההשמדה הגרמנים.

 

אוסקר ואמילי שינדלר הצילו מאות יהודים, כפי שתועד בסרט "רשימת שינדלר".

 

שגריר ברזיל בצרפת, Luis Martins de Souza Dantas , העניק אשרות למאות יהודים נגד הוראותיה המפורשים של ממשלתו

 

השגריר הבריטי בגרמניה, Francis Foley , הציל אלפי יהודים גרמנים.

 

ד"ר Jan Zabinsky, מנהל גן החיות של ורשה, עזר, יחד עם אשתו Antonina, לעשרות יהודים להימלט מגטו ורשה.

 

Johan Benders מהולנד העדיף לקפח את חייו מאשר לגלות היכן נמצאים היהודים שהציל.

 

קבוצת N.V. בהולנד הצילה בערך 200 ילדים.

 

Jan Schep זייף תעודות זהות ששימשו להצלת חייהם של יהודים ואחרים. הוא נעצר ומת במחנה ריכוז.

 

Joop Westerweel הציל בין 300 ל-400 ציונים צעירים וילדים יהודים גרמנים, כשהקים קבוצת הצלה שהחביאה אנשים וסידרה להם דרך מילוט. בסופו של דבר הוא נעצר והוצא להורג ע"י הנאצים ב-1944.

 

הכחשת השואה - טבח יהדות אירופה נתמך בשפע של ראיות מאשרות. הנאצים החזיקו בתיעוד דקדקני של מספרי היהודים ואחרים שנשלחו ונהרגו. לרוע המזל, עד לאחרונה חלק גדול ממסמכים אלו היה מסווג ולא שוחרר לציבור ע"י ממשלת גרמניה, ככל הנראה בכדי להגן על זהותם של עברייני מלחמה. בכל זאת, רשימה מפורטת של הנרצחים ע"י ה- Einzatsgruppen ודו"חות הרג כלליים במס' ערים, גטאות ומחנות, מספקים די תיעוד בכדי לענות על הדרישות העקשניות ביותר לראיות.

 

נמלטים וניצולים ויומנים של כמה שלא שרדו, דוגמת אנה פרנק, מספרים את אותו סיפור. הסיפור מאומת גם כן ע"י הראיות הרבות מבתי הדין לפשעי מלמה בנירנברג ומשפטו של אדולף אייכמן. חיילי כוחות הברית שחררו את מחנות המוות ב-1945, פגשו את מעט הניצולים ושמעו תיאורי מפורטים של הרצח מפיהם. לפחות כמה ממחנות הריכוז תאי הגז והמשרפות שומרו כמוזיאונים. משפחות יכולות לספר על חבריהן החסרים. עם זאת, מתוך סילוף זדוני ואנטישמיות, מכחישי שואה מעלים ספקות לגבי האמת ההיסטורית של השואה. הם טוענים כי הציונים או היהודים המציאו את "מיתוס השואה".

 

בנוסף למסמכים הצבאיים שנתפסו, הנאצים שמרו על תיעוד דקדקני של רשימות ההרוגים, המתארות את מותם של קרוב ל-6 מיליון יהודים ו-11 מיליון אחרים. תיעודים אלו נשמרו ב-   Bad Arolsen ושחררו לאחרונה לבחינת הציבור. מכל מקום, ייקח שנים עד שכמות הנייר העצומה תהיה זמינה לשימוש ובחינה של החוקרים.

 

אנטי ציונות והשואה - עבור מרבית היהודים הלא ציונים והאנטי ציונים ששרדו את השואה, השואה היוותה את השיעור ההיסטורי הסופי שהוכיח, באופן הנורא והטראגי ביותר, את נכונות הראייה הציונית של ההיסטוריה: היהודים אינם יכולים להיטמע בחברה האירופאית המודרנית. עתידם של היהודים הוא רק במולדת משל עצמם. השינוי מומחש בטרגדיה של הכימאי הגרמני הגדול, Fritz Haber .Haber   עמד בראש מכון Kaiser Wilhelm. הוא עוטר וכובד ע"י ה- Kaiser על שירותיו במלחמת העולם הראשונה, והוא ויהודים אחרים פוטרו במהירות מהמכון ב-1933. Haber טס לאנגליה וביקש סיוע ועידוד מחיים וייצמן. וייצמן כתב:

 

"האמת היא שבקושי יכולתי להסתכל לו בעיניים. התביישתי בעצמי, התביישתי בעולם אכזר זה, המאפשר לדברים כאלה להתרחש, והתביישתי בטעות בה הוא חי ועבד כל חייו."

 

כשפגש את וייצמן פעם נוספת בבזל באוגוסט, אמר Haber :

 

"הייתי אחד הגברים החזקים בגרמניה" אך "בסוף חיי אני מוצא עצמי חסר כל. לאחר שאלך ואשכח... עבודתך תעמוד, אנדרטה זוהרת, בהיסטוריה הארוכה של עמנו".

 

תכניותיו של Haber לפתוח בקריירה חדשה בפלסטינה נגדעו כשנפטר בשנת 1934.

 

פלג נוסף באנטי ציונות, הבונד, היה חזק במיוחד בפולין ובמדינות הבלטיות, שם הוא לעג לניסיונות ההגירה הציונית. רוב אנשיו חוסלו, לעיתים בלחימה כתף אל כתף עם ציונים במרידות בגטו. היהדות הרפורמית, שהחלה דרכה בגרמניה כתנועה שהצהירה על שלילת הלאומנות היהודית, הושמדה במולדתה. בארה"ב, יהודים רפורמים אימצו באופן הולך וגובר מצע פרו ציוני.

 

כחצי מאה לאחר מכן, כמה אידיאולוגיות יהודיות אנטי ציוניות פורחות כעת מחדש. עבורן, השואה היא בושה. הן מעונינות להציג את התזה כי השואה היא רק דוגמא נוספת להיעדר האנושיות של האדם כלפי חבריו, בדומה לרצחי העם שהתרחשו במאה העשרים, כמו גם לפני כן, כדוגמת רצח העם שבוצע נגד הארמנים ע"י הטורקים במלחמת העולם הראשונה, רצח העם הרואנדי ורצח העם הקמבודי.


הן טוענות גם שהיטלר לא סימן רק את היהודים באופן מיוחד, תוך ציון כי הנאצים רדפו גם צוענים, קומוניסטים, דיסידנטים והומוסקסואלים. מכל מקום, היסטוריונים לא ציונים אובייקטיביים ציינו את הראיות הרבות לכך שלהיטלר ולנאצים הייתה אובססיה ליהודים. זאת ועוד, מכל חלקי החברה האירופית, היהודים היו היחידים עבורם אף לובי פוליטי לא הצליח לגייס סימפטיה. תכנית המתת החסד הופסקה ע"י מחאות מצד קבוצות נוצריות, וחלק מהצוענים ניצלו גם כן. אף קבוצה אפוליטית של אזרחים גרמנים נאמנים לא משכה שנאה באופן עקבי כל כך כמו היהודים, או נרדפה בכזו אכזריות.

 

אנטי ציונים טוענים גם שהעניין בשימור זיכרון קורבנות השואה ולימוד היסטוריית השואה הוא "תעשיית שואה" ציונית, המפורסמת לצורך הצדקת הציונות. מכל מקום, לאור הבורות הגוברת של אנשים רבים ביחס לשואה, כפי שמוצג בסקרים באירופה, והמשך קיומה המדאיג של הכחשת השואה, המאמצים החינוכיים נראים, אם כבר, לא מספקים.  

 

טענה מסולפת במיוחד של האנטי ציונים היא כי הציונים סייעו לשואה או שהיו נאצים. הדבר מבוסס על ההסכם הציוני עם המשטר הנאצי להצלת יהודים בתכנית "ההסדר", על משא ומתן שנערך במלחמת העולם השנייה ע"י ההסתדרות הציונית להצלת יהודים, ועל ההצעה הדמיונית שכביכול הוצעה ע"י הקבוצה הקיצונית LEHI , שהציעה להקים מדינה נאצית בפלסטינה. את כל המאמצים הללו, יחד עם אלו של ארגוני צדקה יהודים אמריקנים, יש להבין במסגרת המציאות החמורה של השואה. ההסתדרות הציונית וארגונים נוספים עומתו מול המציאות של טבח יהדות אירופה. שערי פלסטינה היו נעולים. הנאצים החזיקו בכלל האוכלוסייה היהודית באירופה כבת ערובה, והתחושה הייתה שכל מאמץ וכל אמצעי יהיו מוצדקים אם הם יוכלו להציל אפילו מעט יהודים. בערך 60,000 יהודים הוצלו ב"הסדר". בהונגריה, רודולף קסטנר, בעצמו בן ערובה בידי הנאצים, ניהל מו"מ על שחרורם של 1,685 יהודים תמורת 1,000 דולר לאדם. קסטנר היגר לאחר מכן לישראל. סופר כי הוא בחר במיוחד ציונים וחברים שייכללו בין המוצלים. טענה זו נראית כלא סבירה, מאחר שהקבוצה כללה את רב סאטמר האנטי ציוני יואל טייטלבאום וכמה מחסידיו.  


סופר גם ע"י ניצול שואה ציוני כי קסטנר העיד עדות שקר לטובת פושע המלחמה הנאצי Kurt Becher . השדות לא הוכחו, אך קסטנר נרצח. מאחר שהנאשם והמאשימים היו כולם ציונים, ולהסתדרות הציונית הייתה מעט שליטה על אירועים התוך הונגריה, חטאיו האמיתיים או המומצאים של קסטנר לא בהכרח משקפים על ההסתדרות הציונית.

 

יותר לאחרונה, אנטי ציונים דוגמת הרב דוד וייס היו פעילים בתחום הכחשת השואה יחד עם ר' הקו קלוקס קלאן לשעבר David Duke וריאקציונרים נוספים.

 

חישוב מפורט של ההרוגים על פי הערכה אחת- לאחר המלחמה, הועדה האנגלו-אמריקנית בפלסטינה תיעדה, באופן חלקי, את השמדת יהדות אירופה, כפי שמוצג בטבלאות שלהלן, המראה את אוכלוסיית היהודים לפני המלחמה ואת מספר היהודים שניצלו. הטבלאות מעריכות הערכת חסר ניכרת של מספר היהודים שנהרגו. הן אינן לוקחות בחשבון גידול טבעי שהיה אמור להתרחש במהלך שנים אלו, או אנשים שלא נספרו כיהודים קודם למלחמה, אך היו יהודים על פי הקריטריון הנאצי משום שהיו ממוצא יהודי. עפ"י הטבלה האוכלוסייה היהודית בברה"מ לפני המלחמה עמדה על  "13,560,000"  . מאחר שהסך הכולל הוא  9,946,200  , יש להניח כי הכוונה היא ל-  3,560,000 . נראה כי שזוהי הערכת חסר של האוכלוסייה היהודית הסובייטית. הגרמנים העריכו כי בברה"מ היו 5 מיליון יהודים.

 

מקור: דו"ח הועדה האנגלו-אמריקנית, נספח III

 

נספח III

 

אוכלוסיית יהודי אירופה על פי ההערכות

 

טבלה A

 

1946

1939

 

לאומם של הפליטים והעקורים

פליטים ועקורים

תושבים מלידה

סה"כ

סה"כ

מדינה

בעיקר אוסטרים ויוגוסלבים

250

50

300

200

אלבניה

73% פולנים, 11% הונגרים; 6% צ'כים ו-6% רומנים

8, 000

7, 000

15, 000

 60,000
a

אוסטריה

בעיקר גרמנים, אוסטרים ופולנים.

8,000

25,000

33,000

90,000

בלגיה

 

 

46,000

45,000

50,000

בולגריה

בעיקר פולנים; מעט הונגרים

6, 600

60, 000
c

65, 000
c

315,000
b

צ'כוסלובקיה

 

 

 5,500

 5,500

 7,000

דנמרק

 

 

 1,800

 1,800

 2,000

פינלנד

בעיקר גרמנים, אוסטרים ופולנים

20,000

150,000

180,000

320,000

צרפת

85% פולנים; 5% הונגרים; 4% ליטאים; 3% רומנים

74,000

20,000

94,000

215,000
d

גרמניה

 

 

 10,000

 10,000

 75,000

יוון

מעל ל-80% גרמנים ואוסטרים

6,000

 24,000

 30,000

150,000

הולנד

 

 

200,000
f

200,000
f

400,000
e

הונגריה

75% פולנים; 7% רומנים; 5% צ'כים; 5% הונגרים

16,000

30,000

46,000

50,000

איטליה

 

 

500

c

3,500

לוקסמבורג

בעיקר גרמנים

250

c

1,000

2,000

נורווגיה

 

 

80,000
g

80,000
g

3,351,000

פולין

בעיקר פולנים

15,000

320,000
j

335,0000
i

850,000
h

רומניה

 

 

11,000

11,000

75,000

יוגוסלביה

 

152,000

1,000,600

1,153,106

6,015,700

סה"כ

 

טבלה B

 

1946

1939

 

לאומם של הפליטים והעקורים

פליטים ועקורים

תושבים מלידה

סה"כ

סה"כ

מדינה

90% גרמנים ואוסטרים

50,000

300,000

350,000

340,000

בריטניה

מגוון לאומים

600

3,600

4,000

3,600

פורטוגל

150,000 פולנים, 15,000 הונגרים

165,000

2,600,000

2,665,000

13,560,000**

ברה"מ

מגוון לאומים

600

4,000

4,600

4,500

ספרד

בעיקר פולנים, גרמנים ואוסטרים

12,000

7,600

19,500

7,600

שוודיה

בעיקר פולנים, גרמנים ואוסטרים

10,500

18,000

28,600

26,000

שוויץ

 

238,500

2,833,000

3,071,600

3,930,600

סה"כ (טבלה B )

 

152,500

1,000,600

1,153,100

6,015,700

סה"כ (טבלה A )

 

------------

------------

------------

------------

 

 

391,000

3,833,600

4,224,600

9,946,200

סה"כ באירופה

 

  * הנתונים בטור זה כוללים פליטים כמו גם יהודים ילידי המדינה.

 

** הנתון אמור להיות ככל הנראה  3,560,000  , עפ"י הסה"כ. מדובר בהערכת חסר משמעותית. כמובן, אזרחים סובייטים רבים גם נהרגו בשדה הקרב, לרבות יהודים, ורבים נהרגו גם ככל הנראה ע"י השלטון הסובייטי. גרמנים העריכו את האוכלוסייה היהודית באירופה בכ-11 מיליון, בהתאם לפרוטוקולים של ועידת Wannsee  - ZIIC ]

 

  1. בשנת 1937, אוכלוסיית היהודים באוסטריה עמדה בערך על 192,000 יהודים. עם פרוץ המלחמה, הגירתם של קרוב ל-  100,000  , יחד עם הרדיפה והמשלוחים, צמצמה את המספר ל-  60,000 .
  2. הנתון מתייחס לאוכלוסייה היהודית בגבולות קודם להסכם מינכן, כשיהדות צ'כוסלובקיה מנתה קרוב ל-  360,000  . בספטמבר 1939, עקב הגירה, המספר ירד לבערך  315,000 .
  3. לא כולל את הניצולים היהודים שנותרו בקרפטים האוקראינים, שטח הנמצא כעת בברה"מ.
  4. בהתאם למרשם התושבים ביוני 1933 מנתה אוכלוסיית יהודי גרמניה כ-  499,682  . בספטמבר 1939 הגירתם של מעל ל-  200,000  , יחד עם רדיפות וצמצום טבעי של האוכלוסייה, הורידה את המספר לבערך  215,000 .
  5. הנתון מתייחס לאוכלוסייה היהודית בגבולות קודם להסכם מינכן.
  6. נתונים אלו לא כוללים בערך  15,000 אסירי מלחמה הנמצאים כעת בברה"מ וצפויים לשוב למולדתם.
  7. נתונים אלו לא כוללים בערך  150,000 יהודים פולנים בברה"מ, שנפתחה בפניהם האפשרות לשב למולדתם.
  8. כולל את האוכלוסייה היהודית ב-   Bessarabia ו-   Bukovina , הנמצאות כעת בברה"מ.
  9. לא כולל בערך  40-45,000   ב-   Bessarabia ו-   Bukovina  . האוכלוסייה היהודית טרום המלחמה בגבולותיה הנוכחיים של רומניה מנתה בערך  520,000 . בנתון של    335,000 מ-1916 כלולים  40,000  איש שהתגוררו בעבר שני מחוזות אלו, שהועברו (לברה"מ).
  10. כולל את האוכלוסייה היהודית ב-1939 באסטוניה, לטביה וליטא, שהמוערכת בכ-    250,000 .